ד״ר ויינברגר

הוא ירד במדרגות , מגפי העור המגושמות שלו נוקשות בציפוי הפרקט בחוזקה ובקצב אחיד , קול הפסיעות הולך ומתקרב , בעוד רגע הוא יפתח את דלת המרתף והפעם אני לא אוותר , הפעם אני חייב להשתחרר מפה.
אני פה כבר שבועיים לפחות , מתישהו התבלבלו לי הימים ואני כבר לא כל כך בטוח איזה יום היום אבל אני זוכר היטב את אותו ליל חמישי שבו הכל התחיל.
היינו במסיבת טבע באיזור יערות הכרמל , עוזי , דודי שרית ואני ( החברה הקבועים ) , שרית התלוננה שקר לה והצעתי להביא לה מהאוטו את הג׳קט שלי , הגעתי לרכב , ושנייה לפני שפתחתי אותו שמעתי רעש מאוד מוזר , בדרך כלל אני לא כזה מתעניין במה שקורה חוץ מלעצמי ואני ידוע בחברה בתור אדם סוציומאט שלא מעניין אותו דבר מעבר לעצמו, רק שהפעם אי אפשר היה להתעלם מהרעש הזה , רעש של חבטות נוראיות ומיד אחריהם קול אנקה עמום, ללא ספק , משהו פלילי קורה פה , הרהרתי לעצמי והרגליים משכו אותי לכיוון הקולות שהלכו ונהיו יותר ויותר ברורים ובינתיים אני כבר הרחק מהחניה המאולתרת , עמוק בתוך היער.