דרך ללא מוצא

אני חושבת שאיבדתי את הדרך.
לא משנה לאן אני מסתכלת זה רק עצים.
וגשם.
אין אפילו שלטים.
אני ממשיכה לנסוע בעודי מקללת.
"לעזעזל" חייב להיות מקום כלשהו בו אוכל לעצור ללילה.
בעודי מקללת את המכונית,המנוע השמיעה צלילי גסיסה,והפסיק לעבוד.
"נו באמת!"אני שואגת ומרביצה להגה.
אני יוצאת החוצה וטורקת את הדלת בכעס.
נו טוב,הלך השיער.
אני פותחת את הטלפון.אני קליטה.
"בן זונה!"
כמעט התמוטטתי כששמתי צעדים.
צעד,צעד.צעד,צעד.
הגשם כבר חדר את עצמותיי אבל לא היה לי זמן לשים לב לזה.
הצעדים מתגברים.זה הפך לריצה.אני מסתובבת ורואה אדם.נפלתי לאחור בבהלה.
"אני מצטער,האם הפחדתי אותך?"שאל בתמימות עם המבטא הבריטי הכבד שלו.
"כן!"השבתי בצעקה.
הוא צמצם את עיניו לשמע הצעקה ומיהרתי להינצל.
"אני כל כך מצטערת האוטו שלי התקלקל אין כאן קליטה ואין לי מושג איפה אני-"