דייייייייי נמאסססס לייייייייי ~פנים רותחות אדומות ומבויישות. עוד שנייה בוכה את נשמתי~

אני אתחיל מאיפה שאפשר להתחיל.
היי, שלום לכולם, אני גלי. אשמח אם תועילו בטובכם ותקראו את *כל* מה שיש לי להגיד.
כן, חלק מכם יתעלם ממני, כי אני לא דמות חשובה, כי אני ילדה מטופשת ואולי גם חושבים שאני אהבלה. טוב, זה הכינוי שלי.
גלי אהבלי הוא כינוי מאוד חשוב ונכון. הוא אמיתי ובעיקר מספר על החיים שלי. כי אני מפגרת כמו שאתם חושבים.
טוב, אני לא מאמינה לכל מה שעובר לאנשים במוח, אני חושבת שאני טובה.
חינכו אותי בצורה מיוחדת, ולמדתי להוריד לעצמי את הביטחון. אבל לא באמת, רק בכאילו.
כל פעם שהיו אומרים לי שאני טובה הייתי אומרת שאני לא חושבת ככה. אפילו שלפי דעתי אני כותבת טובה, ילדה מצחיקה ואשת שיחה טובה.
אני מאוד צנועה, אני לא משתחצנת משום דבר לעולם. ואם ראיתם אותי, זה רק כי אני מתפרקת לגמרי כמו שקורה עכשיו.
אני הולכת לספר לכם קטעים מצונזרים מהחיים שלי.
כמו למשל אותי מחכה לתגובות כמו ליובל, שבאות במגיפה, או לכותבות אחרות.
אני מחכה לתגובות שלא באות.
אז מידי פעם אני בודקת מה המצב של התגובות; 10 צפיות. רובן שלי.
קיוויתי שיגיבו לי.
אה, כן, כמו כולם אתם חושבים (ולרוב גם רושמים) שצריך "לכתוב בשביל ההנאה ולא בשביל מספר הצפיות." אבל אתם יודעים עמוק בלב, שכל אחד צריך תשומת לב. שקשה לכל אדם לקבל אפס תגובות ומעט מאוד צפיות ולהשלים עם זה.
אז כן, עכשיו בדקתי והגיבו לי תגובה טובה. תגובה אחת. אני הולכת לפרסם את זה לא משנה מה יקרה, אולי עוד אנשים ירצו להגיב. הסיפור הזה הוא מבחן, שאני מקווה שלא ישבור אותי בהמשך. שלא ימוטט אותי ואני אתנפץ כמו מיליון חתיכות. כי לי לא מגיע יחס.
אני דו קוטבית וחמומת מוח. מי ירצה להיות לידי?!
כן! יש לי קוראים, נכון. בדרך כלל הם קבועים, ואם לא… אז זה מאוד נדיר. כמו עכשיו.

תנו לי להנות מהרגע הזה, אה. לא נהניתי ממנו כי אני חונקת את הדמעות עכשיו.

לא בא לי להעלות לכאן ספורים יותר מהסיבה הפשוטה שאני לא מקבלת מספיק יחס אליהם. אני בן אדם מאוד כבד, אני כל כך רוצה צומי כי אני מתפרקת. כי החיים שלי קשים ואולי הלפ'ס חושבת שאני סתם ילדה שעולה לז' אבל היא טועה. כשתעמדו במצב שלי אתם תישברו ולא תוכלו להיות כמו שאתם…
האתר הזה שינה אותי מקצה לקצה. הוא עזר לי לפרוק, ומצד שני גם חלק מהריסות החיים שלי.
אה, אוי, נכון. כשאני כותבת 'אני רוצה לפרוש', אז פתאום כל האנשים שאני מכירה ניצבים ומנסים לשכנע אותי שאני טובה. חלקם לא מגיבים לסיפורים שלי. חלקם אומרים שהם עצובים אבל בכלל לא מסייעים לי ורק עושים מה שבראש שלהם בלי להתחשב בי. ורובם סתם ראו הודעת פרישה, כתבו אל תפרשי והלכו להודעות אחרות.

אני רוצה לשאול אם אתם חלק ממעודדי האי פרישה שכבר יודעים שאני לי חברה הכי טובה. שהחיים שלי במציאות נוראיים ואני כלואה בתוך מציאות של מכשירים אלקטרוניים.
שלעולם לא תומכים בי כמו שיודעים לעשות לילדים אחרים.

מה עשיתי לכם רע?!

בשלב הזה הדמעות כבר מציפות את העיניים שלי ונגמר מקום האיכסון, אז הן פורצות כאילו נפתח הסכר וזולגת אט אט על העיניים שלי. הגרון עדיין כואב ומכביד עליי, קשה לי להתרכז.
ריעננתי שוב את הדף. שש עשרה צפיות כמו לפני חמש-עשר דקות, אותו מספר תגובות. שתיים, אחת מהן שלי כמו שאמרתי.
אז גלי היא מגעילה. זה ידוע לכולם. גלי לא יכולה להיות חלק מהתהליך של כתיבת הסיפור כאן. גלי לא תכתוב בגוגל דרייב כי משעמם לה. גלי לא תכתוב עוד כלום. רק תהיה פה ותבחין איך האתר ממשיך בשלו בלעדייה. רואה איך הכל מתפקד מעולה והיא רק בחוץ. לבד.
גלי תמיד מגיבה לכל סיפור או מחבר שמגיעות לא התגובות ולא באות. היא מתעקשת לקרוא גם אם הכותרת לא מושכת אותה, אבל בכל זאת נהנית.
גלי לא יכולה להתקיים ממציצת צומי דל ביותר, אם בכלל. אז גלי לא תתקיים.

אני עצובה מאוד.
לא נעים לי לומר לאתר הזה להתראות, אבל אני מרגישה נורא. אני אשאל אתכם שאלה קצרה:
הידעתם שאולי אם גלי הייתה מפרסמת את הסיפור שלה בתור אחרת כנראה היו לה צפיות ותגובות עמוסות שהיו מכבידות על הדף והיא לא יכלה לרענן אותו כי כל שנייה היו עוד ועוד צפיות?
אז מינימום עשר.
אז מינימום תשע.
אז מינימום שבע.
אז מינימום שש.
אבל תגובה אחת? מקסימום שתי תגובות. ואם יותר, אז ממילא כולם נוטשים את המשתמש שלה. בהתחלה חשבת ישזו התמונת פרופיל שלא מושכת, אז החלפתי כבר חמש מאז. אז זו לא התמונת פרופיל.
או שאני כותבת גרועה…
או שאני בן אדם גרוע…
או שאני גם וגם. בכל גרועה.

בשבילי שלושת האופציות עצובות וכואבות.
אני ממש לא מצטערת לעזוב. אז כן, אני אגיב, אבל באמת.
אין לכם מה לכתוב לי 'תישארי', כי אז אני שוב אכנע ושוב אשלח הודעת פרישה ושוב אבכה.

העולם הוא לא גלגל ענק שיורד ועולה.
הודעת פרישה היא הצד העולה והסיפורים שלי שבגלל שאין להן תגובות אני פורשת – הם למטה. מחכים בתור עד שכבר נגמר הזמן של פעילות העובדים והלונה פארק נסגר.
רוצים לשמוע עוד הידעתם? אמא שלי ראתה כשנרשמתי שלא תומכים בי ואמרה לי לחפש מקום אחר? ניסיתי. עיר הספרים? איכס. גם אין תגובות. אחת הייתה.
בלוג קטן משלי? לא עובד, מצטערת.
אתר אחר שאני פעילה בו? יש שם משלט טרור כבד.
אז איפהההה?!?!?!!? כאןןןן!! רק כאן אני יכולה לכתובבב!! גוגל דרייב זה משעמם ועזוב. אני אלך לי לאיטי ברחובות של ישראל, אביט לצדדים, וכבר לא אהיה עצובה. כשאהיה בלעדיכם.

תודה על תקופה נוראית ובחלקה מהנה. אבל רובה קשה.
אני עוזבת אחרי כמה חודשים של סבל, התמכרות, וטיפה כיף.

בייוש לכתיבת סיפורים כאן.

פאקקק יש לי עוד צפייה -.-
ביי חברה לא נחמדים, לא תומכים, לא מפרגנים, שחשבתי שרובם חברים שלי ואוהבים.

אה, כן, חלקכם בוודאי לא תגיבו או תכתבו 'אני עצובה', 'אל תפרשי גלי', או תנסו לשכנע אותי בדרכים אחרות.

תאמינו לי שיותר טוב לי בלעדיכם.