גן הוורדים

״הוא בהה בה שלף את הסכין חתך אותה ופיזר את דמה בין הוורדים שנמצאים פה בגן הזה ובגלל זה הם אדומים״
"די אפריל את מלחיצה אותיי!!״ אמרה אנבל
״כן זה ממש מפחיד״ הסכימה איתה בוני
״שיואוו עם איזה פחדניות נתקעתי״
״אפריל רדי מבוני את יודעת שהיא פחדנית״
בוני נעלבה ״סליחה שאני לא מושלמת גברת שיער מתנפנף״ אמרה והלכה משם עם דמעות בעיניים
״אנבל את יודעת שבוני רגישה״ אמרתי
והיא רק השיבה ״אופסי,אני בטוחה שהיא תחזור לפה עוד שלוש דקות״
ואז הן שמעו צרחה וראו את בוני רצה בצערות עם פנים חיוורות כאילו ראתה שם נמר
הן התיישבו הסדירו לבוני את הנשימה ושאלו לאט ובזהירות ״מה קרה?״
״הוא שם״ היא השיבה ״מי שם?״ אנבל שאלה ״ה….ה…האיש המפ…פחיד הרוצ..צ..צח יש לו ס…סכין״
ואז התחלנו להרגיע אותה שזה רק דמיון ושהאיש לא קיים והסיפור הוא לא אמיתי
ואז פתאם מבין העצים של גן הוורדים פרץ האיש המטורף שבוני דיברה עליו הוא בא
התקרב ואנחנו ברחנו הצלחנו להימלט ועשינו בדיקת נוחכות
-״אפריל -כאן״
-״אנבל -כאן״
-בוני -………״
״בוני״ קראתי שוב ושוב ואז רצנו חזרה
גופתה של בוני היתה זרוקה ליד הוורדים חיוורת וברור שריקה מדם ובהתה בשמיים בעיניים מזוגגות
ובדיוק כשהתחלנו לבכות האיש המטורף חזר רצנו ורצנו ורצנו קילומטרים מגן הוורדים והוא כבר לא עקב אחרינו אך כשעשיתי בדיקת נוחכות גליתי שגם אנבל נעלמה חיכיתי שהיא תבוא ותגיד לי עבדתי עלייך או משהו כזה אבל לא כלום לא קרה
בוני מתה ועכשיו גם אנבל אני פה לבד
הניצולה היחידה מליל גן הוורדים צועדת בוכה בזריחה קילומטרים הביתה…