גופות

גופות, הן מסתכלות אלינו.
נועצות בנו מבטים בעודנו הולכים ביער האינסופי של העצמות,
מחייכים, ללא פנים.
קולות הגריסה, והשלדים נהפכים לאבק,
צרחות מגיעות מן היער, ואז שקט.

הגופות, מתהלכות וצוחקות חרישית,
כל יבבה שמגיעה משם, נהפכת לשקט.
ובסוף, גם אני, אצטרף לשקט זה.

גופה, של ילדה,
וצעקה קטנה, וכרגיל
שקט.