בכפר שלי

21/11/2009 1349 צפיות תגובה אחת

בכפר שלי
אני יליד הכפר "טנטא" במחוז דמנהור. עובדת היותי בן כפר חקלאי לא עושה אותי לחקלאי. לא עבדתי כחקלאי. למדתי הנדסה באוניברסיטת קהיר, אני עובד כמהנדס ייצור בחברת טקסטיל. מקום מגורי הוא קהיר.
עם זאת, בטבעי, נשארתי פלאח, חושב כמו פלאח ומתגעגע לחיי הכפר. אני נוסע לעיתים קרובות לטנטא, שם יש למשפחתי אדמות רבות ומעמד חברתי מכובד. אחד הדודים שלי משמש כראש הכפר.
כל ביקור שלי בכפר מעלה בזיכרוני את ימי ילדותי המאושרת ובמיוחד את הזיכרונות על אדון "שחאדה", אשתו "מוברכה" ובתו "מנצורה".

שחאדה היה פלאח קשוח ובעל מבנה גוף גדול וחזק. מעולם לא העלה חיוך על שפתיו. הילדים פחדו ונסו מפניו והמבוגרים התרחקו מחברתו. לאדון שחאדה היתה חלקת אדמה קטנה בת ארבעה דונמים שירש מאביו. הוא לא עיבד את האדמה והסתפק בעבודה בחברת הרכבות הממשלתית. עיקר פרנסתו לא היתה המשכורת, כי אם הגניבות של סחורות שמלאו את קרונות הרכבת. הוא גנב מכל הבא ליד: מזון, ברזל, ביגוד ותכשיטים. לא בחל בשום דבר. המחסן שבחצרו היה מלאה הכל טוב מהסחורות שגנב.
באחד הימים נתקל בארגז שהכיל צנצנות קטנות שהכילו נוזל צהוב שלא ידע מה הוא. פתח את אחת הצנצנות כדי לבדוק את מהות החומר, לגם מעט מהחומר המוזר ומיד פתח בצעקות כאב נוראות שנשמעו בכל הכפר. שפתיו נחרכו בצורה קשה, לא יכול היה לדבר. והתפתל מכאבים נוראים. לאחר בדיקה התברר שהוא לגם מי אש!!
נשאר עם נכות קשה שעיוותה את פניו
וגורש בבושת פנים מעבודתו ברכבת.
הסתובב בכפר בחוסר מעשה ובחוסר פרנסה. עבד בעבודות מזדמנות כגון: שמירה על אדמות, סבלות, שירותי ניקיון ועוד… עיקר פרנסתו היתה ממעשים פלילים: גניבות, שוד ואף רצח. היה רוצח שכיר שביצע פשעים חמרים בתמורה לשכר טרחה זעום ביותר.
את כל העבירות הקפיד לעשות בכפרים שכנים. אף פעם לא בכפר שלנו. אנשי הכפר ידעו כי שחאדה לא יבצע רצח בכפר שלנו.
עם כל קשיחותו כלפי אנשי הכפר שפחדו להתקרב אליו, הוא נראה נפחד וחלש אופי בפני אשתו, מובארכה. פחד מפניה פחד מות, נכנע לאכזריותה וביצע את כל רצונותיה בהכנעה גמורה.
מובארכה היתה אישה קשוחה, צנומת-גוף וחיוורת.
איני יודע כיצד יכלה לשלוט בבעלה.
יתכן וזו האהבה!!
הוא אהב את אשתו מאוד.
כשמובארכה שחטה תרנגולת כדי להכין ארוחה, נהגה לסגור את כל הדלתות ואת כל החלונות כדי למנוע מהתושבים לראות אותה מבשלת וכדי להרחיק ממנה את "עין הרע". כל הילדים שראו את החלונות המוגפים של ביתה אמרו: "מובארכה שוחטת תרנגולת!".
כמובן שלא אפשרה לשחאדה לטעום מהתרנגולת, היא אכלה את התבשיל יחד עם הבת מנצורה. שחאדה הסתפק באכילת לחם ובצל.
פעם יצא שחאדה לציד וחזר כשהוא גורר אחריו גופת זאב שצד קודם לכן. הביא את גופת הזאב את ביתו. דלת הבית וחלונותיו הוגפו. הילדים קראו: "מובארכה מבשלת בשר זאב!!".
בכפרינו היה ידוע כי מי שאוכל בשר זאב יהיה חזק ואמיץ לב. ולכן היא אכלה את הבשר יחד עם מנצורה ולא אפשרה לשחאדה לטעום מהבשר באמרה:
"אתה איש רע ואם תטעם מבשר הזאב תהיה חזק ממני ולכן אסור לך לאכול מבשר זה בכלל!".

חשובה יותר משחאדה וממובארכה היתה הבת מנצורה!!
היתה בת תשע. ילדה יפה שירשה מאימה את האשיות החזקה והרודנות המוגזמת, ומאביה ירשה את הכוח ואומץ הלב. כל הילדים פחדו ממנה כפי שפחדו מהוריה. השרתה סביבה אוירה של טרור ואימה. נקשרה אלי מאוד והפכנו לחברים טובים. שחקנו יחד, צחקנו והשתוללנו לעיני הילדים האחרים שקינאו בי וניסו להתקרב אל מנצורה בכל מחיר ללא הצלחה מרובה.
פעם כשחקנו יחד, התנפלה עלי וקרעה את בגדיי. רגזתי מאוד והכיתי אותה בכל כוחותיי עד שנאלצה לברוח לביתה כשהיא מתייפחת. סיפרה לאביה על המכות שספגה ממני והוא שלח את בנו "מחמוד" כדי ללמד אותי לקח שלא אשכח. כעבור כשעתיים ראיתי את מחמוד מתקרב אלי ובידו אלה ארוכה ומאיימת. לא פחדתי ממנו והתקרבתי אליו כדי להלחם בו. אך הוא לא היה לבדו, היו עמו עוד עשרה ילדים קשוחים שהתנפלו עלי ואיימו לרצוח אותי. הייתי חסר אונים וידעתי שלעולם לא אוכל לנצח עשרה ילדים.
לא ידעתי מאין צצה מנצורה פתאום: היא עמדה ממולנו וצעקה בקול:
"זו לא חוכמה שעשרה ילדים יתקיפו ילד אחד, נראה מי האמיץ שבכם שיכול להלחם בו לבדו!!".
כולם נעמדו נדהמים ולא זזו ממקומם.
איש לא העז לתקוף אותי לבדו.
הילדים הביטו סביבם וברחו כל עוד נפשם בכפם. הם פחדו ממנצורה ופחדו ממני!! מאותו יום היינו אני ומנצורה לחברים טובים ולא נפרדנו. היא נכנעה לי ופחדה מפני, עם זאת העריכה אותי וראתה בי כילד אמיץ, היחידי שיכול לרסן את אופייה הפרוע.
כשהגיעה מנצורה לגיל ארבע-עשרה והיתה חייבת להינשא, מצאו לה הוריה בעל מבוגר ממנה בעשרות שנים.
נישאה לו ועזבה עמו לכפר שלו.
אני עזבתי לקהיר.
בכל ביקור שלי בכפר חיפשתי את מנצורה!
לא יכולתי לשכוח אותה!!
ידעתי בדיוק מתי היא מבקרת בכפר עם או בלי בעלה!
תיאמתי את ביקורי לביקורה!
והיינו נפגשים
פגישות קצרות וחטופות!
לא היה מגע פיזי בינינו!
מעולם לא ידעתי אותה כאישה!
מעולם לא ידעה אותי כגבר!!
זכרנו רק את ימי ילדותנו!!
האם אהבתי אותה??
איני יודע!!


תגובות (1)

זו אינה אימה, זו זוועה.

04/08/2017 01:25
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך