בית הרוחות

שלום קוראים לי יניב ואני בן 10 אני מאוד אמיץ , יש לי חבר ושמו גל.
גל גם בן 10 וגם הוא מאוד אמיץ , שנינו אוהבים כל דבר הקשור לפחד : סיפורי אימה , סרטי אימה וכדומה…
הסיפור שאספר לכם עכשיו קרה בשבוע שעבר.
הייתי בדרך לבית הספר כשלפתע ראיתי בית נטוש (אני וגל מאוד אוהבים לחקור בתים נטושים , תמיד הבתים נורא משעממים , אז אנחנו אוהבים לדמיין שרודפים אותנו רוחות רפאים).
התעכבתי קצת ליד הבית הנטוש ובגלל זה הגעתי לבית הספר באיחור של 5 דקות.
מיהרתי לספר לגל על הבית הנטוש שמצאתי , הכי טוב היה שאף פעם לא נכנסנו לבית הזה! מוזר , הרי הוא די קרוב לבית שלי!
"גל , אתה לא מאמין מה מצאתי בדרך לבית הספר!" אמרתי לו בהתלהבות.
"מה מצאת יניב?" אמר לי גל.
"מצאתי בית נטוש שאף פעם לא נכנסנו אליו." אמרתי לו , אבל הוא לא נראה כל כך נלהב.
"הבית שממול הבית של יוסי?" שאל גל.
"כן! איך ידעת?" שאלתי.
"אני לא נכנס לשם!" אמר גל.
"למה?" שאלתי.
"אבא שלי סיפר לי בדיוק היום בבוקר סיפור ממש מפחיד על הבית הזה! הוא אפילו אמר שהסיפור אמיתי!" אמר גל.
לא כל כך האמנתי שהוא כזה אמיתי , אבל בכל זאת אני מת על סיפורי אימה , אז מה אכפת לי…
"נו..? אז למה אתה מחכה?" שאלתי אותו.
"מחכה למה?" שאל גל.
"לספר לי את הסיפור כמובן!" אמרתי.
"טוב , אז ככה , לפני…" התחיל לספר גל , אבל בדיוק באותו רגע נכנסה ענת המורה למתמטיקה " כולם לפתוח ספרים ומחברות!".
"בהפסקה , טוב?" שאל גל.
"טוב , אבל אל תשכח!" עניתי.
"לא שוכח!" ענה גל והלך להתיישב במקומו.
כל השעתיים עברו לי ממש לאט מרוב שכל כך רציתי שגל יספר לי את הסיפור.
הגיעה ההפסקה הראשונה וישר רצתי לגל , "נו , אז מה הסיפור הכל כך מפחיד ואמיתי שאבא שלך סיפר לך על הבת הזה היום בבוקר?" שאלתי.
"אז ככה… לפני כ- 100 שנה גרה שם משפחה : אמא , אבא , ילד בגילינו וילדה בת 5." התחיל גל לספר.
"נו? ומה קרה אז?" שאלתי את גל בסקרנות רבה.
"אבא שלי אמר לי שלפני שהמשפחה הזאת עברה לגור באותו הבית הם תמיד היו שמחים ובריאים , אבל כשעברו לגור שם הכל התחיל." המשיך גל.
"מה התחיל?" שאלתי.
"חכה ותשמע." אמר גל והמשיך לספר , "ההורים עברו תאונת דרכים והילדה בת 5 נפלה מהמדרגות , למזלם כולם ניצלו , לעומתם הילד בגילינו לא עבר אף תאונה או נפילה שזה כמובן היה מוזר מאוד , אבל זה לא הכל , באותו ערב זה קרה , הדבר הנורא מכל!" סיפר גל.
"איזה דבר?" שאלתי בסקרנות רבה.

-המשך יבוא!-