בית המראות
יומן יקר
היום הלכתי עם מאיה ליה ואיה ללונה פארק.
אני לא יודעת איך אני כותבת את זה כי רוב הסיכויים שזה נס.
כשהגענו ללונה פארק עלינו על מלא מתקנים,ואחרי כמה שעות נהינו רעבות אז הלכנו לדוכני המזון
קנינו ברד ונקניקיה והיה מאוד טעים אבל לעיקר
היום איבדתי 2 דברים ממש חשובים בלונה פארק ועכשיו שאני חושבת על זה אני שוב בוכה.
אז אחרי שאכלנו הלכנו לחפש עוד מתקנים וקצת אחרי דוכני המזון נתקלנו בבית המראות.
מאוחר יותר הבנו שלשם יש משמעות כפולה…
אמרנו שבית מראות זה מגניב וכל זה ואפילו שנראה ישן ורעוע נכנסנו.
הלכנו בזוגות וכשמאיה עמדה מול המראה המשמינה היא אמרה לי שהנקניקיה השמינה אותה ואני צחקתי.
התקדמנו וזה התחיל להראות כאילו המסדרונות מתארכים והאורות התחילו להבהב,
ואז פתאום הרגשנו חום בלתי יאומן ושמענו שירה של ילדה קטנה מאזור תחילת המבוך
"אני לבד לי במבוך
אין לי כאן על מי לסמוך
כי כאן פרצה שרפה
ואדלק לי במהרה
כמו שלהבת לי אזהר
ואתפורר לכדי אפר"
מאיה שהתחילה להילחץ אמרה שצריך לחזור כדי להוציא את הילדה מהשרפה ומהר…
היא רצה בראש ובפנים בתוך האש ראינו צללית של ילדה קטנה יושבת על כיסא,
מאיה הושיטה לה יד וברגע שלא הסתכלנו היא משכה אותה לשרפה כי אני ממש לא חושבת שמאיה נפלה.
ואז פתאום בגל של חום מסנוור נכבתה השרפה ולא נשאר זכר למה שקרה חוץ מאפרה של מאיה.
התחלנו לבכות כמו תינוקות שרוצות את אמא ורצנו מהר בכיוון הפוך מאזור השרפה.
ואחרי ריצה של כמה מטרים ליה שמעה את קולו של אחיה הקטן שר לה את שיר הערש ששרה לו כל לילה לפני השינה.
"ילד קטן רך ותמים
מפריח משאלות אל בין כוכבים
יוצא הוא ליער ונשכב בפרחים
ילד קטן בין הכוכבים"
ואז בא חלק שאף אחד לא שמע אף פעם שנשמע שרק הוא הכיר אותו
"ילד קטן רך ותמים
שולח משאלות אל המעמקים
הולך לו בשקט רץ אל הים
המים קרים כקרח
והילד צף בם כפרח
ילד קטן במעמקים נכנס לא חזר אל חופים עצובים"
ליה מיהרה לרוץ אל אחיה ואני ואיה אחריה ופתאום הכל נהיה קר כקרח.
וחלק מסוים מהרצפה באמת קפא כמו קרחון.
ליה עצרה היא ראתה את צלליתו של אחיה בערפל הקריר התקדמה אליו והושיטה אליו את ידה
ופתאום נפער חור ברצפה והחור התמלא במי קרח ומיה נפלה פנימה והקרח סגר עלייה
ניסינו לחלץ אותה אך כלום לא עזר…
ופתאום הכל כל מה שקרה נעלם ורק גופתה הקרה של מיה נשארה כעדות.
אני ואיה רצנו קדימה בלי לעצור עם דמעות בעיניים ואימה טהורה בלב יצאנו החוצה
והבניין נעלם כאילו לא היה ואיתו שרידיהן של ליה ומאיה.
טוב יומני היקר זה הכל להיום מחר אספר לך על הסיוטים שיהיו לי היום
תגובות (2)
אמאלה…
יפה, את מומחית בסיפורי אימה/פחד!! ♥♥