בית המלון – פרק 3
"אוור?" שאלה לורן.
הן חיפשו בכול החדר אך לא נמצא שום סימן לאוור.
קיילי ניגשה לבדוק בשירותים , אך לא היה שם אף אחד "אוור!!!" קיילי צעקה בשמה , היא נלחצה מזה שלא מצאה את חברתה הטובה במקום כזה ופחדה שמשהו רע קרה לה .
" אני לא מבינה , לאן היא נעלמה ?" שאלה דיאנה בכעס. " אתן חושבות שהיא יצאה החוצה ?" הציעה לורן .
בינתיים קיילי שמה לב למשהו שהיה זרוק על הרצפה , היא זיהתה אותו מיד ."היא אולי יצאה החוצה אבל היא בחיים לא הייתה עוזבת את זה ." היא אמרה בזמן שהרימה את הצמיד של אוור.הצמיד הזה היה יקר מאוד ללבה של אוור .היא קיבלה אותו כמתנה מאביה כשהייתה בת 9 ,הצמיד היה רצועת בד כחולה ועליו היה תליון זהב של סוס . היא ואביה נהגו תמיד ללכת בסופי שבוע ולרכב על סוסים . זה היה מן מנהג קבוע אצלם . אבל לאחר כמה שבועות ,הוא נהרג בתאונת דרכים . התאונה הזאת כמעט הרסה לאוור את החיים . היא הייתה הרוסה מזה שהיא לא תוכל לראות את אביה יותר לעולם .כמה ימים לאחר מוות אביה , הכירה אוור את קיילי .קיילי הצליחה קצת לעודד את אוור אבל כבר אז קיילי ידעה שלא משנה מה קורה , אוור בחיים לא תעזוב את הצמיד הזה .
"זה לא הצמיד הזה שלה ?" שאלה דיאנה .
"מוזר, למה הוא זרוק על הרצפה ?ולמה הוא…קרוע?" שאלה לורן והצביעה על החלק הקרוע בצמיד .
" זה נראה כאילו מישהו תלש אותו מידיה ." אמרה קיילי בדאגה ." אתן חושבות שקרה לה משהו ?" הו הסתכלו אחת על השנייה מפוחדות .
" טוב , אולי אנחנו סתם נלחצות . אולי היא ירדה למטה כדי לבדוק משהו והיא לא שמה לב שהצמיד נתלש מידה ." הציעה לורן מנסה להקל על חברותיה .
"טוב , אז בואו נצא לחפש אותה." אמרה קיילי שעדיין הייתה לה הרגשה שמשהו רע קרה .
דיאנה ניגשה אל הדלת וניסתה לפתוח אותה ." אה נכון, " אמרה כשראתה שהדלת את הדלת נעולה ."אנחנו נעלנו את הדלת לפניי שהלכנו לישון."היא ניגשה לפתוח את המנעול אבל אז לורן עצרה אותה ." רגע מה ?!" היא ניגשה אל הדלת וניסתה לפתוח אותה בעצמה . וכשראתה שהדלת באמת נעולה היא התחילה לחשוש , ומבט מבוהל היה על פניה ." לורן,הכול בסדר?" שאלה קיילי ."הדלת…היא נעולה ."אמרה לורן בקול חלש ."כן אנחנו נעלנו אותה ." אמרה דיאנה לא מבינה מה כל כך מוזר." כן , אבל אתמול אחרי שיצאנו מהחדר , ניסיתי לנעול את הדלת . אבל אז גיליתי שהדלת ניתנת לנעילה רק מבפנים ."הבנות הסתכלו אחת על השנייה, והפחד שלהן התגבר ."זה אומר שאוור …לא יצאה מהחדר…או שכן?" שאלה קיילי בקול רועד ." אני לא מבינה !!! מה קורה במקום הזה ?!?!" שאלה דיאנה ."אני לא יודעת מה קורה פה .אז בואו נמצא את אוור כמה שיותר מהר ונעוף מפה .בואו נצא החוצה ונתחיל לחפש , ככל שנפעל יותר מהר , גם נצא מפה יותר מהר ."ניסתה לורן לעודד אותן .
" בחוץ? אבל הרגע ראינו שהדלת נעולה .אוור לא יצאה מהדלת הזאת ." התווכחה איתה דיאנה .
" יש לך משהו אחר לעשות?! אוור נעלמה ואין לנו מושג מה קורה פה , אז יש לך משהו טוב יותר מאשר לצאת החוצה ולחפש אותה ?" קיילי כבר התחילה להתעצבן מהתנהגות של דיאנה . היא הרגישה כאילו שלדיאנה לא אכפת מזה שאחת מחברותיה נעלמה .
דיאנה התכוונה לענות לה, אבל לורן עצרה אותה ."דיי, תפסיקו אתן סתם מבזבזות זמן יקר."היא ידעה שאם הן יתחילו לריב הן לא יצאו משם בשעתיים הקרובות .
שתיהן הסכימו שזה לא הזמן המתאים , הן יריבו על זה אחר כך .הן ניגשו אל הדלת ופתחו אותה באיטיות .
לאחר שראו שהמסדרון שומם הן יצאו מחדרן באיטיות . השעה עכשיו הייתה שעת בוקר, ולמרות האור שהיה בחוץ , המסדרון היה חשוך מאוד .ועוד פעם היה את אותו שקט, אותו שקט שהזהיר אותן שמשהו הולך לקרות .
"אני לא יכולה יותר ." אמרה דיאנה." השקט הזה …הוא גורם לי להרגיש כאילו…יש עוד מישהו איתנו ."הן הסכימו איתה , השקט הזה גרם להן תמיד להרגיש שהן לא לבד ,
שיש איתן מישהו ,
מישהו שבוהה בהן ,
מישהו שרוצה לעשות להן משהו .
"אוור?" ניסתה לורן עוד פעם .אך שום קול לא נשמע .
הן עמדו שם כמה שניות , חושבות מה לעשות עכשיו . אבל אז נשמע קול של זכוכית מתנפצת . הבנות צרחו , הן נבהלו מהקול ,וזה אומר שהן באמת לא לבד .
" דיי נמאס לי , אני הולכת מפה ." אמרה דיאנה והתחילה ללכת לכיוון המדרגות המובילות לכניסה . אבל לורן תפסה את ידה ועצרה אותה ." מה עם אוור ? אנחנו לא יכולות…." היא התחילה לומר, אבל דיאנה התחילה לצעוק עליה .
" לא אכפת לי ממנה !דברים רעים קורים פה , ואני הולכת לעוף מפה .לא אכפת לי שאוור לא איתנו , אם נמשיך לחפש אותה אנחנו גם נתקעה פה ,ולא יודעת איזה דברים יכולים לקרות לנו פה!"
" אני לא מאמינה שזה מה שאת עושה !אוור היא חברה שלנו !אני ,לא מתכוונת לברוח מפה כמוך ,לא אכפת לי גם אם אני אמות , אני לא הולכת להשאיר אותה פה לבד , כי אני לעומתך לא עוזבת את החברים שלי כשהם צריכים אותי !!!" קיילי התעצבנה על דיאנה ,היא לא הצליחה לסבול את ההתנהגות שלה .
" אתן לא מבינות ש…" דיאנה התחילה להגיד . אבל אז… קולות צחוק של הרבה אנשים נשמעו .
הם התחילו להדהד במסדרונות הבית ,
לועגים להן ,
הם התחילו למלמל מילים שלא היו ברורות .
וזה הספיק לבנות ,הן רצו בשיא המהירות לחדרן . אך כשהגיעו לדלת החדר, שהישאירו אותה פתוחה, נטרקה בחוזקה מולם . לורן ניסתה בכול הכוח לפתוח אותה ,
אך הדלת הייתה נעולה.
קולות הצחוק התחזקו , הבנות נצמדו אחת לשנייה מפוחדות . " מה קורה פה !?!?!?" צרחה דיאנה .הן כבר לא ידעו מה לעשות , הן פחדו לזוז ממקומן או לעשות משהו .
לאחר כמה שניות , הכול נרגע . והכול חזר להיות כמו שהוא היה.
" אני הולכת ."הודיעה להן דיאנה והתחילה ללכת . אבל אזה היא עצרה , כשהיא הגיעה לקיר ללא מוצא .
" א…איפה המדרגות?" היא שאלה בקול רועד ומפוחד . הן בהו בקיר בהפתעה ,ונלחצו מהמחשבה שאין להן דרך לברוח גם אם הן רוצות .דיאנה רצה בחזרה לקצה השני של החדר , איפה שקיילי ולורן עמדו.
הן ניסו לחשוב על פתרון הגיוני לכול זה , למרות שזה היה ברור להן ששום דבר מזה הוא לא הגיוני .
אבל אז , מבט מפחוד היה על פנייה של לורן , היא ניסתה להגיד משהו לבנות אבל המילים לא יצאו מפיה ." לורן!!!מה קרה ?!?!" שאלה דיאנה . קיילי ודיאנה שעמדו מולה לא הבינו מה קרה ללורן . אבל אז לורן הצביעה על ילדה קטנה שעמדה ממש מאחורי דיאנה וקיילי .
"אאאאאאאאאאהההההההההה"צרחה דיאנה.הן התרחקו מהילדה ונעמדו מולה, כי לא היה להן לאן לברוח .
הן לא היו מפחדות אם הילדה הייתה נראית נורמלית , אך היא לא הייתה אנושית .היא הייתה ממש חיוורת, ושמלתה הפשוטה הייתה לבנה והחזיקה בידה דובי שראשו היה קטוע . הדמות הייתה לא ברורה לגמריי , היא הייתה קצת …מטושטשת . כאילו רוח עומדת מולם .
"מי…מי את ?" שאלה קיילי .
אך הדמות לא ענתה . היא המשיכה לבהות בהן , בעינייה שהיו שחורות כולן .ואז הדמות זזה ממקומה במהירות רבה כך שהן לא יכלו לראות אותה זזה , כול מה שהן ראו היה אור בוהק שעבר במהירות לידן .
הן הביטו בחלל הריק , לא מעיזות לזוז . אבל אז דיאנה לורן הרגישה שמישהו עומד ממש קרוב אליה . למרות שהיא פחדה , היא לא יכלה שלא לסובב את ראשה וראות מי זה . כאשר היא הסתובבה היא ראתה את פנייה של הילדה קרובות אל פנייה ועינייה השחורות מביטות בעינייה של לורן .לורן צרחה והתרחקה ממנה , היא נצמדה כמה שיותר אל דיאנה לקיילי. אבל אז עוד הבזק של אור עבר לידן במהירות וגרם להן לצרוח שוב .
לורן כבר לא יכלה לסבול את זה , דמעות התחילו לזלוג על פנייה ,קיילי ניסתה לעודד אותה שזה יהיה בסדר , אבל היא ידעה שזה שקר .
הם עמדו כמה שניות , צמודות אחת לשנייה מצפות שוב למעבר של הילדה , אך לא קרה כלום . הכול המשיך להיות רגוע .
עד שלורן ראתה משהו שלא היה קודם על הקיר." תראו" אמרה והצביעה על הקיר שעמד מולן . על הקיר היה חרוט משפט שלא היה פה לפניי כן .
על הקיר היה חרוט המשפט 'היא נמצאת למטה '.
" היא נמצאת למטה ?" שאלה דיאנה .
" אתן חושבות שהכוונה היא לאוור ?" שאלה קיילי .
" יכול להיות , אבל.. מה זאת אומרת למטה?" שאלה לורן ." אני לא יודעת . אבל אני רק מקווה שהיא לא מתה או שמשהו רע קרה לה ." אמרה קיילי, שדאגתה התגברה עוד יותר .
" נראה לי לזה הייתה הכוונה 'למטה'" אמרה דיאנה מצביעה על גרם מדרגות שלא היה שם קודם לכן . המדרגות הובילו אותן למטה , למקום שאולי אוור נמצאת בו ."בבקשה אל תגידו לי שאנחנו יורדות לשם ." אמרה דיאנה בדאגה . " יש לך רעיון יותר טוב ?" שאלה קיילי בכעס ." את יכולה לחזור הביתה , אה רגע , המדרגות נעלמו . אבל את לא רוצה לרדת אז את יכולה להישאר פה לבד ." קיילי ניגשה אל המדרגות והתחילה לרדת , ואחריה לורן ודיאנה . דיאנה ידעה שקיילי צודקת , אין איך לחזור וגם אין סיכוי שהיא תישאר פה לבד .
המקום שאליו ירדו היה ממש חשוך , הן לא הצליחו לראות אחת את השנייה למרות שעמדו צמודות . " חשוך פה יותר מידי , אנחנו לא נצליח למצוא את אוור כאן . כדי שננסה לחפש את מתג האור ." הציעה לורן ." אם יש אחד כזה ." הוסיפה דיאנה . הן התחילו לגשש את הקיר שהיה קרוב אליהן , הקיר היה קר כקרח, וכך גם שאר החדר , וגם ריח דוחה שגרם להן לבחילה .ולאורך כל דרכן , אותו שקט ליווה את הבנות , מעביר בהן צמרמורת ואימה .
" מצאתי !!!" קפצה לורן ." ששששש!!!" השתיקו אותה דיאנה ולורן . הן לא ידעו אם מישהו נמצא פה , אבל בכול זאת הן העדיפו להישאר בשקט .לורן לחצה על המתג והאור נדלק .
החדר שאליו נכנסו היה גדול ומרווח .
הוא היה ישן מאוד , וכמעט כול המקום התכסה בקורי עכביש ובחרקים קטנים שרצו להם בחדר.
החדר היה מלא בארגזים שהיו בהם כול מיני חפצים , חלקם צעצועים שבורים וחלקם בגדים ועוד כול מיני אביזרים , וגם בקצה החדר עמד פסנתר שמלא באבק וקורי עכביש .
ומה שאפיין את כול החפצים , זה שכולם היו שסגנון ישן , כאילו הפריטים האלו נאספו לפני חמישים שנה .
הם עמדו והסתכלו קצת בחדר , אבל אז נשמע קול של מישהו , זה היה נשמע כמו מישהו שהפה שלו קשור והוא מנסה לדבר .
והמחשבה הראשונה שעלתה לבנות היתה
אוור.
"אוור?" שאלה קיילי , הן היו בטוחות שזאת אוור .
הן הלכו בעקבות הקול עד שמצאו את אוור, הן מצאו אותה מאחורי ערימה של ארגזים , שוכבת על הרצפה, ידיה ורגלייה קשורות וחתיכה של בד כיסתה את פיה ולא איפשרה לה לדבר .
אוור הסתכלה עליהן מבוהלת , היא נענעה את ראשה בחוזקה מצד לצד כמסמנת להן לא . אך הן לא שמו לב לקח , הן היו שמחות שהן סוף סוף מצאו אותה
. קיילי ניגשה אליה והתירה את הקשרים מידיה ורגליה . ולאחר מכן חיבקה אותה בחוזקה . אך אוור המשיכה להתנגד . לורן שמה לב לכך ," אוור? הכול בסדר " קיילי הסתכלה על אוור שהייתה מפוחדת , והוציאה במהירות את הבד שכיסה את פיה ." מה קרה!!!!" שאלה קיילי כמעט בצעקה .
" זאת מלכודת!!!!!"
תגובות (0)