"את בסדר?"

ילדה כבת שניים עשר שנים יושבת בפינת הרחוב ובוכה.
אנשים רבים רק בוהים בה וממשיכים הלאה, ישנם כמה אנשים המתקדמים לעברה ונעצרים על ידי אנשים אחרים.
אחד מאותם אנשים היה ג'ון, ג'ון היה ידוע בטוב ליבו ובאופיו התמים, אך כאשר התקדם לעבר אותה ילדה איש אחד בגובהו בעל שיער שחור קצר, משקפי שמש וזיפים עצר אותו.
"מה קרה?" שאל ג'ון את האיש.
"אנא ממך, אל תצעד לעבר הילדה" אמר אותו איש.
"מדוע, הרי היא בוכה" השיב לו ג'ון.
"אותה ילדה אשר בוכה שם היא שד, כל מי אשר מנסה לבוא לעזרתה גם אם הוא האיש הכי נבון וחזק יאבד את אופיו ויהפוך ללא אחר ממלא חרדה וטראומה." ענה לו האיש ומשך עוד קצת את ג'ון לאחור ומיד עזב אותו כאשר הבחין בדמות אחרת מתקדמת לילדה.
"איני מאמין לסיפורים, אני לעולם לא אפנה את גבי לאנשים שצריכים עזרה" חשב ג'ון והתקדם לעבר הילדה מתחמק מאנשים אשר מנסים להרחיק אותו.
"סלחי לי עלמה, אך מדוע את בוכה?" שאל ג'ון את הילדה.
הילדה רק המשיכה לבכות וכל האנשים שהיו ברחוב עזבו במידית.
הילדה הרימה את ראשה בוחנת את הרחוב ואז אמרה "איש אינו אוהב אותי, מתייחס אלי, הם מתנהגים אלי כמו אל שד.".
"ובכן אני מתייחס אלייך, ומדוע לא לאהוב אותך, הרי את ילדה לא דיקטטור" ענה לה ג'ון.
"מבלי רצון אני גונבת אוכל וכסף מחנויות ואנשים, איני חושקת בכך אני עושה זאת למען לחיות, אין לי בית והורים" ענתה לו הילדה.
ג'ון הרגיש אמון בילדה, כך שלא בדק אפילו מה שלום ארנקו שבכיס.
"אני יכול לדאוג לך לאזור מגורים ומזון." ג'ון הושיט לילדה יד.
הילדה נאחזה ביד וקמה באמירות תודה ובכי חלוש של שמחה.
ג'ון והילדה התקדמו ביחד לעבר ביתו בזמן שאנשים מציצים עליהם מרחוק ופחד מציף את גופם.
ג'ון והילדה הגיעו לבית, ג'ון פתח את הדלת והם נכנסו.
"דרך אגב שמי ג'ון, מהו שמך?" שאל ג'ון.
"מרי" ענתה הילדה בשקט.
"שם יפה" אמר ג'ון וצעד לעבר המטבח.
מרי התקדמה והתיישבה ליד שולחן האוכל והרגישה לא במקום.
"תכף האוכל מוכן, את אוהבת דג סלומון נכון?" שאל ג'ון בודק את התנור.
"כן" ענתה מרי בשקט.
לאחר כמה דקות כאשר הדג היה מוכן השניים החלו לסעוד, ג'ון אכל את הדג והבחין שמרי אוכלת באיטיות וקצת.
"חכי" אמר ג'ון וקם מכיסאו.
ג'ון התקדם לעבר מרי וחתך לה את הדג לחתיכות קטנות כדי שלא תתקשה או תבלע עצם בטעות.
"ת…תודה" אמרה מרי ודמעות נפלו מעיניה.
ג'ון חייך והמשיך לאכול.
לאחר כמה שעות של צפייה בטלוויזיה ומשחקים השניים עלו לישון.
ג'ון הראה למרי את חדרה ועלה לקומה למעלה לישון גם כן.
כמה שעות לאחר מכן ג'ון התעורר.
ג'ון הביט בשעונו וראה שהשעה היא ארבעים וחמש דקות לאחר חצות.
ג'ון ירד קומה והתקדם לחדרה של מרי לראות מה שלומה.
כאשר הגיע ראה שמרי איננה במיטתה.
ג'ון הסתובב וראה את מרי מאחוריו מפוחדת.
"מה קרה?" שאל ג'ון.
"היה לי חלום רע" מלמלה מרי והביטה ברצפה.
"זה היה רק חלום, עכשיו את בטוחה" אמר ג'ון.
מרי חיבקה את ג'ון בחוזקה ואמירות תודה ובכי יצאו מפיה.
"זה בסדר" ענה ג'ון ואז פתאום דם ניתז על הרצפה.
מרי בהתה בפחד ובלבול בג'ון, האיש שהחדיר לה סכין לבטן.
"ל…למה?" שאלה מרי ובכי עז על פניה.
ג'ון רק חייך ותקע את הסכין בליבה.
מאז אותו לילה איש לא ראה יותר ילדה בוכה בפינת הרחוב, ולגבי ג'ון?
הוא יצא לחפש קורבן חדש

(כן חשבתי לשים בסוף שהילדה רוצחת אותו או מתעללת בו, אבל חשבתי שזה צפוי מידי אז חשבתי על סוף מפתיע, והנה הוא ^)