אתם הבאים בתור!
זה קרה מזמן,ביפן, סאקי היא נערה יפת תואר,שערה הארוך והשחור כעורב נופל על פנייה החוורות, ועייניה,וגולש עד לברכיה,בולע את גבה ואת גופה הרזה בתוכו. שפתייה מרוחות באודם אדום כדם,והבעת פנייה נטולת רגש,היא נערה קרה, ובודדה. אמה נמצאה במיטתה ללא עיינים,מדממת,וחסרת רוח חיים . היא זוכרת את זה היטב,את הלילה ההוא.בשעות הלילה המאוחרות,היא עמדה לייד מיטתה והתבוננה באמה היושנת.היא חייכה בזדון,"זה הזמן המושלם לנקום…" היא לחשה באוזנה,וליטפה את גבה בקור ובשנאה. היא הלכה לעבר המטבח,בלחש,ושלפה את סכין הבשר המבריק,וצחקקה בסיפוק. היא חזרה לחדר של אמה,היא נעלה את הדלת,וסגרה את התריסים. חושך מוחלט שורר בחדר."איפה אבא שלי?" היא שאלה בקול רם מלא זעם. אמה פיהקה והתמתחה במיטתה. "מה השעה?" היא שאלה בקול תשוש. "השעה שבה את הולכת להצטער על מעשייך!" סאקי הרימה את קולה."עכשיו אין לך לאן לברוח! את רצחת אותו! אני יודעת הכל!" אמה הדליקה את מנורת הלילה,והסכין החדה נחשפה בפניה,הפחד שיתק אותה אמה רעדה והצטמקה במיטתה יודעת שאין לה סיכוי לברוח . "את חשבת שאני אמות!…. ועכשיו את לא תתחמקי מנקמה!" סאקי הסיטה את שערה מפנייה וחשפה את עיניה החסרות,לא היו לה עיינים. "את זוכרת? את היית זאת שעקרה את עייני! שאני לא אמצא את דרכי מהיער בו השארת אותי! את נטשת אותי ביער!" היא זעמה,היא זכרה הכל! היא חזרה לנקום. "רגע לפני שהלכת את סיפרת לי שכשתחזרי הבייתה,את תרצחי אותו,ואז ברחת,את חשבת שלא אשרוד,אך פספסת דבר אחד,לא קשרת את פי. יומיים לאחר מכן כמעט מתתי מצמא,אך בדיוק שמעתי קולות של אנשים,אני צעקתי להם והם שמעו אותי,מצאו אותי,ודאגו לי לבית יתומים. שיקרתי להם שאין לי הורים ושהם מתו ביער. אני הייתי בבית היתומים,עד שיום אחד רוחו של אבי המת,נכנסה לחדרי,והוא סיפר לי הכל! אני חיפשתי את ביתך ונכנסתי דרך החלון שהשארת פתוח לשמתחתי!" סאקי חייכה בנקמנות "אל תשתקי! תגידי משהו! מהי מילתך האחרונה?" אמה רעדה ושאלה "את רואה אותי?…." סאקי צחקה צחוק מתגלגל "נו ברור שאני רואה אותך! טיפשה! את השארת את עייני העקורות על האדמה!" סאקי שלפה את עייניה מכיס מכנסיה. "העיינים רואות!" היא צחקה עוד יותר חזק למראה פניה האחוזות אימה של אמה. "סיונרה!" סאקי פצחה את חזה,ופגעה ישר בליבה,היא עקרה את עייניה,אך היא לא חזרה על טעותה של אמה,היא דרכה על עייניה העקורות של אמה וריסקה אותן,פנייה וידיה מלוכלכות בדמה שניתז לכל עבר ומכתים את מיטתה ואת הריצפה בעודה צוחקת צחוק זדוני.
תגובות (2)
היי,
ראשית כל, ההתפתחות הדרמטית שמסיימת את הסיפור עם העובדה שלא מדובר בחלון שיכול להיות שזה איזה מטורף לקח אותם אלא במראה שככל הנראה מדובר בדבר על טבעי כמו שד, רוח, וכו', בהחלט הופך את הסיפור למעניין.
אבל זה הדבר היחיד שהופך את הסיפור למעניין, בלי להעליב.
חסרים לך הרבה פרטים על המשפחה, על מקום מגוריהם (בניין, בניין קרקע), במי מדובר, וכו'. אולי זה דברים שוליים אבל זה עוזר לתת לקורא להתחבר לסיפור וישר להפיל עליו "רצחו מישהו!! הרוצח היה בחלון!", "רגע! זה לא חלון, זה מראה! אהה!!!!!" זה קצת פרימיטיבי וככה לא כותבים סיפור.
תן יותר עלילת רקע, יותר תיאורים לגבי הרצח, יותר פרטים על הדמות, על משהו שגרם לרוצחת הזו לבוא, קצת להרחיב את הדיבור על בני המשפחה, על האופי שלהם, לבנות ממש סיפור ולא ישר להגיע לסוף בצורה שדומה לפארודיה על סרטי אימה.
בהצלחה בהמשך דרכך.
תודה על העצה… אני רק מתחילה לכתוב סיפורים ואני לא נעלבת. אני אעדכן את הסיפור.