אנשי מראה- פרק 2

אולגה הזעיפה פנים למראה דמותה של אמילי במראה ולא טרחה להסתובב.
"מה את רוצה"
"שתחייכי" אמילי השיבה לה בטון כועס גם ואולגה כמעט פרצה בצחוק לעגני.
אולגה התפלאה קצת על שהחבורה המקובלת של השכבה הניחה לאמילי כל כך מהר מההרצאה שלהם במטרה להרשים אותה ולשים אותה מתחתם והרי השיחות האלו לוקחות הפסקות שלמות ועוד קצת כדי לדבר על החוקים. כרגע זה לא משנה, אולי אם הרבה מזל טוב אולגה תצליח לחלוף על פניה של אמילי בלי תקלות מיותרות.
תקוות שווא, אמילי חסמה לה את דרכה.
"מה את רוצה? להשפיל אותי? להתעלל בי? לגרום לי לעשות משהו מבדר?" אולגה הביטה מסביב כדי לראות איפה המצלם מתחבא והרגישה איך עוד ספגה פגיעה "אני כבר מנוסה בזה, יקירתי, בי את לא תצליחי לפגוע. ולא אף אחד מכם, המקובלים, יפגע בי יותר לעולם" את המשפט האחרון היא צעקה לחלל האוויר . דממה.
"סתם מסקרן אותי לדעת… למה את לא בוטחת בי?" אמילי נראתה פגועה לא פחות מאולגה "והרי אני לא עשיתי לך דבר"
הצחוק הלעגני של אולגה שוב איים להתפרץ "אני מכירה נערות כמוך. חנפניות, צבועות, העיקר להיות מקובלת. את עוד אחת מעוד אותן אלפי נערות אחרות" אולגה דחפה את אמילי אחורה וצעדה בזעם אל היציאה בכניסה, אף אחד לא יפגע בה יותר.
אגרוף התיך את אולגה אל הרצפה וראשה פגע בכיור.
****
אולגה התעוררה בחדר האחות.
היא לא ידעה איך היא הגיעה אל האחות אבל מה שברור הראש שלה כאב והייתה נפיחות על מצחה.
האחות ניגשה אליה ושאלה שאלות על זיכרון ומה עשתה לפני זה ואחר כך יצאה כדי לקרוא למי שהביא אותה לחדר הזה וחיכה לה שם שעות.
לאולגה היה ניחוש מי אותו האחד שהיה לו אכפת ממנה. תיקון טעות: אכפת מהנקיפות מצפון שלו. והיא צדקה, אמילי נכנסה אליה ובהתחלה נראתה באמת מודאגת
"למה…?" אולגה קצת הסתבכה והיססה בניסוח השאלה.
"למה… הצלתי אותך?" היססה אמילי.
"למה את כזו צבועה ודאגנית? את במילא תפגעי בי שוב, זה לא יועיל למצפון שלך"
אמילי שוב כעסה "אני רואה שיהיה לי הרבה עבודה לעשות איתך, נתחיל שוב מחר" אמרה ויצאה מהחדר.