אנחנו.
אנחנו אלו שמשמיעים את קולות הרחש באישון לילה- כשכולם ישנים ואתה בוהה בודד בתקרה, הרחש הוא צחוקינו, כי אנחנו יודעים משהו שאתה לא.
אנחנו אלו שבכית בגללם בילדותך, כשהבטת ישר או צחקת- חיכנו אליך מזווית עינך- מהמקום בעיניים בו אתה רואה- אבל עדיין לא רואה, וכולם חשבו שאתה ממציא אותנו- אבל המשכנו לעקוב אחריך, ו שכחת מאיתנו.
אנחנו אלו שדפקו על הזכוכית בקולי קולות אבל השאר אמרו שאלו רעשי הרחוב, אבל אתה ידעת, עמוק בליבך שאלו אנחנו.
אנחנו הפחד האורב בפינה, אנחנו הדמויות שמשתקפות בחלון במקום הריק, אנחנו- מריחים- את האימה.
אנחנו אלו שרוצים לשחק, ומחכים… שתסתובב.
תגובות (6)
וואו אהבתי מאד
יאי תודה
סיפור בודד חסר תגובות שכמותו :[
את כותבת ממש טוב
תודה, היצורים היקרים שלי מעריכים אותך.
פשוט מדהים. מה שאת עושה זה פשוט אומנות.
אבל לא הבנתי מי הם אלה שאת מדברת אליהם.