אימה בקמפוס

מאז שעברתי לגור בדירה לבד אני מרגיש שעוקבים אחריי, משקיפים עלי, אני יודע שזה נישמע פרנואידי, האמינו לי, גם אני בהתחלה חשבתי, שהכל פרי דמיוני. אבל אני מפתיח לכם, שאחרי תשמעו את הסיפור שלי הלילות, שלכם לא יראו אותו הדבר.
שלום לכם שמי הוא ג'יימס אני בן 20 , אני לומד תקשורת. אני זוכר בדיוק את הפעם הראשונה הרגשתי שמשהו או משהו עוקב אחריי. היה זה ביום חורפי אחד, ביום הראשון שנכנסתי לדירה במעונות של האוניברסיטה, כשבוע לפני תחילת סמסטר החורף, בשנת הלימודים השנייה שלי. לאחר שביליתי שנה שלמה עם בדירה עם שותפים מעצבנים החלטתי שהפעם שאני אגור בדירה לבד. מצב הרוח המרוממם שלי עמד בניגוד למזג האויר הקודר והאפלולי בחוץ. התענגתי על המחשבה שאף אחד לא יטריד אותי בזמן השעות האין סופיות של עריכה, והלימודים. השעה הייתה עשר בלילה כאשר סיימתי לסדר את הדירה, הייתי עייף אך מרוצה מההספק שלי. שכבתי על המיתה, התכנסתי בסמיכה עבה והתחלתי לקרוא ממאמר שהתבקשו לקרוא לפני תחילת הלימודים. הדירה הייתה שקטה, ואפילו רוח לא נשבה בחוץ, אני זוכר שפתאום שמעתי צעדים איטיים מכווין המסדרון . קפאתי במקום, וניסיתי לחשוב בהגיון. נעלתי את הדלת של הדירה, כך שאין סיכוי שהצעדים מכאן, אולי הם מלמעלה? אבל הדירה שלי הייתה ממוקמת בקומה האחרונה, כך שזה לא היה הגיוני. אני לא יודע מה עבר עליי, לא יודע מהיכן אזרתי את האומץ לקום מהמיתה החמה שלי ולצאת לבחוץ.
הקומה הייתה ריקה מאדם הסתובבתי קצת בה, היו בה רק שתי דירות, אחת שלי, והשנייה של משהו אחר. מבלי לחשוב ולהרהר יותר מידי ניגשתי לדירה השנייה, ודפקתי על הדלת. שקט, דפקתי פעם נוספת, הפעם חזק יותר. שמעתי "כן" מעומם, ולאחר מספר שניות יצא שותפי לקומה. הוא היה גבוה ומאוד רזה, עור פניו היה חיוור כמו השלג. "סליחה על ההפרעה בשעה הזאת, פשוט שמעתי מקודם צעדים שהגיעו מהגג. גם אתה שמעת אותם?" "כן" הוא רק אמר. " מעניין מהיכן הם מגיעים?" "הם תמיד היו כאן הצעדים, לפני שבאתי, ואחרי שאלך." בחור מוזר חשבתי לעצמי "בכל אופן אני ג'רי, אני לומד מדעי המחשב." "אני ג'יימס. לומד תקשורת." "היי ג'יימס, אל תטרח להדאיג את עצמך בקשר לרעשים המוזרים האלו של הצעדים, אני כבר המון זמן כאן, וגם הם, אני מניח שזה בא מכל מיני דברים שנמצאים כאן על הגג. אתה יודעת הם מאחסנים כאן כל מיני דברים" "אוקי, תודה לילה טוב, ושוב סליחה של ההפרעה." אמרתי "לילה טוב." אמר וטרק מאחוריו את הדלת. רציתי להסתובב עוד קצת בקומה ולעלות לגג לראות מה יכול לייצר רעש כזה, בסופו של דבר הקור הכריע אותי. וחזרתי למיתה החמה שלי. בלילה לא הצלחתי להירדם, ההסבר של ג'רי ניראה לי משונה, ובכל זאת הוא לומד מדעי המחשב, הטיפוסים האלו בדרך כלל חכמים, נכון, הוא בטח יודע על מה הוא מדבר. חלף שבוע ואיתו תחילת הסמסטר, מידי פעם הם נשמעו שוב הצעדים, בליליות קפואים ביחד עם טריקות דלת ואורות שלפתע נדלקים, אך הפעם הם כבר לא הדאיגו אותי יותר. הכל היה בסדר ,שום דבר לא הכין אותי לאחד מהימים המפחידים שחוויתי בחיים שלי. בתקופה הזאת של השנה ירד גשם ירד משך כמה ימים ללא הפסקה, בדיוק עמדתי לצאת לעבר ההרצאה האחרונה שלי, שעקב הגשמים וההצפות הועברה לקצה השני של האוניברסיטה לבניין של מדעי המחשב. בדיוק שיצאתי מהדירה נזכרתי ששכחתי את המעיל, נכנסתי להביא אותו מדירה אך הוא לא היה שם. בלית ברירה רצתי כל הדרך בגשם הקפוא כדי לא לאחר להרצאה. למזלי הצלחתי למצוא מקום פנוי בשורה האחרונה, בדיוק שבאתי לשבת על הכיסה הוא היה שם המעיל האבוד שלי, עם הכתם בצווארון רשאי התיבות של שמי שרקומים בחוט זהב. קפאתי במקום, ורעדתי למרות החום המחניק של המזגנים. איך למען ה' המעיל שלי הגיע לכאן? בחיים לא הייתי בחלק הזה של הקמפוס. לא הצלחתי להתרכז בהרצאה מחשבותיי נדדו למקום אחר. מאז, מאז המצב הלך והחמיר. חזרתי לדירה טרוד וקפוא, נכנסתי ישר להתקלח. כאשר המים החמים הפשירו את גופי הדואב, שמעתי את זה, רעש של חלון ניפתח בחריקה צורמת וניסגר בחוזקה. הפסקתי את זרם המים והתלבשתי במהירות. פתחתי את הדלת בזהירות האורות והחימום היו כבויים צעדתי לאט ובשקט לעבר חדרי. הרגשתי את ליבי מתחיל לפעום במהירות כאשר פתחתי את דלת בחדר, צעקה נפלטה מפי. "ג'רי…, מה, מה אתה עושה כאן?" שאלתי מבולבל וכועס. הוא עמד חיוור כתמיד מול המחשב שלי ואמר." סליחה שהפחדתי אותה ג'יימס פשוט לא יכולתי לסבול עוד את הצעדים…" אמר "מה?" שאלתי, קולי רעד. " הצעדים ג'יימס, אני לא יכול לסאת אותם יותר… אה, ומשהו ניסה לפרוץ לך למחשב?" אמר כבדרך אגב. " מה מי?" שאלתי המום, הרגשתי את ליבי שוב פועם במהירות, "אני לא יודע מי, אבל הוא הצליח להדליק לך את המצלמה רואה?" אמר והצביע לנקודה האדומה שדלוקה במחשב שלי. הייתי מזועזע. " משהו עוקב אחרי ג'רי, אני בטוח" אמרתי בקול שבור על סף היסטריה, סיפרתי לו על המעיל. "בוא נחשוב בהיגיון, אתה מכיר משהו ירצה לעקוב אחרייך?" "לא, לא, למה שמשהו בכלל יעשה דבר כזה." הרגשתי שאני עומד ליפול מהלם, התיישבתי על המיתה. "אני לא יודע, ג'יימס, אני באמת לא יודע. תקשיב אני אביא לך את המספר טלפון שלי, אם אתה שומע משהו חשוד כל דבר תתקשר." תודה." אמרתי, לא אהבתי את הרעיון שאני יוצא פחדן מכל האירוע הזה, אבל משהו עוקב אחריי, הוא ניסה לפרוץ לי למחשב, זה טוב שיהיה לי חבר כמו ג'רי שיעזור לי. את הלילה ביליתי עטוף בסמיכות במיתה, לא רציתי להדליק את החימום, כי הוא מרעיש, הלילה רציתי לתפוס את מי או מה שזה לא יהיה. הדירה הייתה שקטה לחלוטין, יכולתי לשמוע את הרוח הזועמת בחוץ. זה היה סוף השבוע, מחר לא היו לי לימודים. הייתי נחוש להישאר ער במשך כל הלילה. כדי להעביר את הזמן השלמתי את החומר שהחסרתי. בסביבות השעה הייתה שתיים וחצי בלילה הרגשתי שאיני יכול לשאת את העייפות, מילות הסיכום שקראתי הלכו והיטשטשו, ובאופן מוזר הרגשתי קר יותר. עצמתי את עיני רק לרגע, התעוררתי לקול של זרימה של מים, ואחריה טריקת דלת. בשנייה הפכתי לערני לגמרי, עמדתי במהירות על הרגליים ורצתי אל עבר הדלת. הדירה הייתה חשוכה, אך אור קלוש ניכנס מהדלת הרשאית שהייתה פתוחה לרווחה, והביאה איתה משב רוח קפוא. רצתי מהר לבחוץ, הקומה הייתה וריקה. הרגשתי את שערות שלי סומרות, למרות השעה המאוחרת החלטתי להעיר את "ג'רי, ג'רי, תתעורר, אתה חייב לעזור לי, הוא היה בדירה שלי." שקט. לעזאזל חשבתי לעצמי הוא בטח ישן חזק. "ג'רי" הפעם צעקתי, ניסיתי לפתוח את הדלת אך היא הייתה נעולה. לפתע הרגשתי נוזל קר נוגע ברגליי, הבטתי לרצפה, כל המסדרון היה מוצף מים, שהם הגיעו מהדירה שלי. רצתי מהר למקלחת וסגרתי את הפרז הפתוח, משום מה היה רווח מהדלת הזכוכית לקיר, לא האמנתי למראה עיני, במקלחת היה חדר נסתר שהדלת יצרה, בידיים רועדות פתחתי אותה, הקול הצורם שהיא הקימה גרם לי לצמרמורת. היה שם בגדים לא מוכרים, וחפצים שונים השייכים לי שחשבתי, שהלכו לי לאיבוד, והדבר המטריד ביותר היו שם תמונות שלי, שצולמו בכל מיני מקומות בקמפוס. סחרחורת תקפה אותי, בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים. בכוחות אחרונים הצלחתי להתקשר לג'יי אולי הצלצול יעיר אותו. אבל הטלפון שלו המשיך והמשיך לצלצל אך הוא לא ענה. התחלתי לפחד רק שלו קרה לו משהוא רעה. הייתי אבוד ולא ידעתי מה לעשות, לפתע הטלפון שלי צלצל, קפצתי בבהלה. "ג'רי?" שאלתי. " סליחה? זה מהמעונות, המערכת שלנו זיהתה בזבוז מים חריג מהדירה שלך, רציתי לבדוק אם הכל בסדר?". אחרי שסיפרתי לנציג את כל מה שקרה הוא אמר, "תישאר איפו שאתה אני מידי מגיע." לאחר כמה דקות שמעתי אותה קוראת לי. הוא ניכנס למקלחת הוא ניראה בשוק. "אני אצטרך לדווח על זה למשטרה, זה אחד האירועים החריגים שפגשתי כאן" .הרגשתי שהלב שלי מתחיל להאט את הפעימות. ירדנו למשרדים ישבתי בחדר מחומם, ושתיתי תא חזק "שמע ראיתי במצלמות שהלכתה לחדר הציוד, למה? חשבת שהפורץ בה או מתחבא שם?" " חדר ציוד על מה אתה מדבר?" על הדירה הנוספת שנמצאת לידך, היא כבר זמן רב ריקה, אז החלטנו להפוך אותה למחסן ציוד." הרגשתי שליבי מחסיר פעימה הרגלים שלי התחילו לרעוד." אבל ג'רי גר שם, ג'רי שלומד מדעי המחשב." אמרתי בניסיון נואש להגן על כבודי הוא קימט את מצחו. "תגיד אתה בטוח מרגיש טוב? ג'רי ריד למד איתי מדעי המחשב, לפני עשר שנים. הוא היה חבר טוב שלי, ערב אחד הוא כנראה נפל מהחלון, עד היום המשטרה לא הצליחה להבין מה באמת קרה שם, הוא נפל מעשר קומות לא היה לו סיכוי, מצאו את הגופה שלו רק בבוקר, תגיד אתה בטוח שאתה מרגיש טוב?". לימים חזרתי לאוניברסיטה בתור מרצה. יום אחד, אחד הסטודנטים הגיע באיחור להרצה. ששאלתי מדוע איחר, הוא ממלמל משהו על רעשים מוזרים שהוא לא מפסיק לשמוע. "אני יודע, הם היו כאן לפני הצעדים ויהיו גם אחרי." הרגשתי שהדם מפניי אוזל, אני לא יודע למה אמרתי את זה. "כן, אני יודע, כבר שמעתי את זה." הוא ענה.