אביב

באביב הזה איבדתי את הזין. זה לא דבר נורא, כי אינני חרמן, ואין לי בעיה להשתין גם בישיבה. הלכתי לי ברחובות האביביים, נהנה מאור וחום השמש, ולא היה שום זין שאני אצטרך לסדר במכנסיים כל הזמן. אבל אז פגשתי את אביבית. נאווה הייתה אביבית ויפה עד מאוד. עור גופה צח וחלק כמו של תינוקת, וחיוכה תמים ומאיר פנים כעיניה. ימים רבים הייתה אצלי, וימים רבים הייתי אצלה, אך כשזה הגיע ליחסי מין, הייתה בעיה. ניסיתי לחפות על כך בעזרת אצבעותיי ולשוני, ולזמן מה זה עזר, אך לבסוף קצה סבלנותה והיא התוודתה לפניי בקולה החמוד שהיא זקוקה לזין, והיא מקווה שאני מבין. מיד רצחתי אותה, כי אם היא לא מקבלת אותי כמו שאני – היא לא קיימת מבחינתי. ביתרתי את גופה באמבטיה, והכנסתי אותו לתוך תיק גב כבד, ואז הלכתי לקבור אותה באחו כשאני מפזם שיר ילדים ישן. העונה הייתה שוב אביב, כמו הזמן בו איבדתי את הזין שלי, וחשבתי שזה סימבולי. הגעתי למקום שומם ונקי מצמחייה באמצע יער ליד ירושלים, וחפרתי עם מעדר וטורייה. יום יפה היום, חשבתי לעצמי, ושכמעט גמרתי לחפור ראיתי ילדה קטנה בת שש או שבע מביטה בי, חייכתי אליה בביישנות. היא חייכה וחיבקה אותי, ושנינו צחקנו. "למה אתה חופר בור?" היא שאלה בקול מתוק. "אני קובר את אהובתי," השבתי לה וצחקתי. "איך היא מתה?" היא שאלה. "הרגתי אותה." אמרתי וצחקתי. "כמה מגניב," היא אמרה, "אבל איפה היא?" "בתוך התיק," אמרתי לה. "אפשר לראות?" היא שאלה. "בוודאי," עניתי. "הו, היא חתוכה לגמרי. למה חתכת אותה?" "כדי שיהיה אפשרי להכניס אותה לתיק," אמרתי וצחקתי. "אתה חכם כל-כך," היא אמרה וצחקה.

אחרי שהיא עזרה לי לקבור את אהובתי, חבטתי בראשה בטורייה, והרגתי אותה במקום. הרי אי-אפשר לדעת למי היא תספר, ילדים מספרים הכול. ואז התחלתי לחפור בור חדש. כשכמעט גמרתי לחפור את הבור, ראיתי ילד קטן ויפה מביט בי. חייכתי אליו, והוא חייך חזרה.