סייקו של יומן
סייקו של יומן
יומן יקר… אני לא יודעת מהיפו להתחיל למעשה זה אפילו לא הרעיון שלי לקעקע מחשבות על דפים לבנים, הפסיכולוג סבור שזה יועיל למצבי הנפשי ועל מה הוא חושב… או מבסס את דעותיו.
בכול אופן הייני אני כאן ולעזאזל זה לא הכי אולך לי אני חושבת שהמשיך אחר כך
סוף
אני משוטטת ללא מטרה בראשי מיליון מחשבות רובן ריקות מתוכן, אני נמצאת החשב בחנות הלבשה מביטה, למה?…
נוגעת בבדים ו… ו… ומוצאת עצמי עומדת בוחנת גבר, הייתי אומרת כבן שלושים ומשהו.
אני כול כך צמודה ממש ליד והוא לא מרגיש, אני מכושפת מריח הבושם שדבק בבגדיו מבחינה שחלקם לא שלו, ידיו שזופות.
הוא מרבה להיות בשמש.
במה הוא עובד?
ציפורני הידיים מטופחות, אני לא התעה אם אומר שהוא יושב במשרד.
שפתיו נעות בדיבור ברור מתעגלות בגימור כמעט מושלם.
אני מעבירה אליו שקית הוא מושך מידי מבלי להביט פתאום נרתע מצלצול הפלאפון, לא בגלל שהוא נבהל אלה מפני שהוא מהר לענות.
שמעתי קול רך של אישה מעברו השני של הקו…
זו לא אשתו אני יודעת היא דברה הוא חייך ממהר לשלם על הקנייה תוך כדאי ניתוק הפלאפון ויוצא…
יומן יקר
זה בסדר שאני כותבת יקר, אחרי הכול אתה לא בן אדם…
המתן שנייה….
אלו?
אני מבקשת את מהני…
מי מבקשת אותו?
אימרי לו בבקשה שזו המנדה המטופלת שלו.
רק רגע בבקשה.
אני ממתינה…
אני לא יודעת למה אבל תמיד שורה עלי אי נוחות כשאני ממתינה למשהו ישבתי ואם הציפורניים נברתי בשולחן…
אלו, המנדה!
כן!!… כן אני כאן…
במה אוכל לעזור לך.
אני עושה את מה שאמרת לי…. בקשר ליומן…
כן?… כול הכבוד אני שמח שאת נשמעת לעצתי… אז במה אוכל לעזור לך?
הובחן רציתי לשאול זה בסדר אם אני מכנה אותו יומן יקר כי בסך הכול זה לא אדם.
זה בסדר גמור המנדה זה אומנם לא אדם אבל הוא תופש מקום חבר רוחני אפשר לומר ו…
ניתקתי את הטלפון לא בגלל שאני לא מנומסת אלה אני לא אוהבת לומר שלום.
אז… יומן יקר
מהני אמר שאני יכולה לכתוב ככה אז היום הייתי בקניון בקומה העליונה נכנסתי לחנות הלבשה תחתונה, ופגשתי שם גבר.
לא הוא לא דבר איתי אבל מצאתי עצמי עוקבת אחריו לאחר שעזב.
כול הדרך הייתי הצל שלו, נעצרנו לקנות פלאפל באחד הדוכנים מני רבים שהצטופפו שם חונקים את הרחבה בשלטי ניאון ססגוניים.
הוא מעדיף שוארמה בלי חמוצים.
לקחנו סלט יחד מאותו המגש כשמלקחי המתכת נוגעים קלוט זה בזה.
הוא בקש קולה לא בפחית וקרה, מיהרתי להוציא לשנינו הוא נתל מידי ואף לא הביט… שוב.
נותרתי צל חשתי רעד אבל לא… לא ברור כזה.
ישבתי בשולחן ממוקם מול שולחנו.
אתה יודע יומני אם הייתה עוצם עיין אחת אפשר היה לחשוב שאנחנו יושבים ליד אותו שולחן זה מול זה.
הוא עצר מונית כש פתאום הציץ בשעונו ולפי הבאת הפנים ניתן היה להבין שהוא פספס זמן מסוים.
נותרתי שם לבד… לגמרי לבד.
סוף
המשך יבוא
כתבנ צילה ר.
תגובות (4)
תביני, אנשים לא יכולים לקרוא דבר כזה ארוך בבת אחת. הם עלולים להשתעמם!
הכתיבה סבבה
הכתיב פחות…
היי צילה אני חושבת בדיוק כמו החתול הסופר כי האורך של הסיפור שלך הוא ממש ממש מוגזם, לדעתי אפשר היה לחלק פרק זה לפחות ל=3 חלקים, אז הקריאה יותר נעימה, מתרכזים יותר בתוכן ומבינים יותר.
אהבתי את הסיפור מאד ומצפה להמשך אך במינונים נמוכים יותר מקווה שלא העלבתי אותך חלילה זו פשוט הארה ממני אלייך בהצלחה ממני בקי ♥♥
אמאלה, סרט אימה. הרבה סיפורי אימה באתר ניראים כמו סיפורים לגיל הרך ליד הסיפור הזה. הסוף היה מאוד יפה, אבל הבעיה בסיפור היא שמהר מאוד קולטים את הרעיון של העינויים, וזה כול הזמן חוזר על עצמו. אני חושב שיכות למחוק חלק, כי באמת, אם כמה שזה מפחיד, לקראת הסוף זה מתחיל להיות צפוי. ברור שזהיא עוד פעם תחטוף מישהו, ותחתוך לא את הגוף עד שהוא ימות.
ויש לי גם שאלה. מאיפה כול הידע הזה ברפואה? מויקיפדיה, או שאת באמת חותכת לאנשים את הגוף?
תודה על התגובה אני מחשיבה את דעתכם.
החתול הסופר אף על פי אני מקווה שהסיפור מצא חן.
סתם באפלו כמו כל סופר טוב הוא לא מגלה את הקלפים מי יודע אולי אני באמת משכאיזה סכין אחד או שתיים… ואולי בכלל בליל ירח מלא אני אדם הלבנה.