סיוטי לילה בשומקום חלק א

כל זה התחיל כשהייתי בת 8
קוראים לי היילי ואני יתומה ההורים שלי מתו כשהייתי בת 4 מאז אני גרה בבית יתומים
תמיד הרגשתי שצופים בי כמו במצלמה אבל זה היה מפחיד
כאילו הביטו בי בעיינים רושפות אש כאילו הם ניסו לשרוף אותי
אף פעם לא הבנתי מה זה עד גיל 11
שמעתי את המטפלת קוראת לי מלמטה ״היילי היילי רדי לארוחת ערב״
אבל פשוט לא רציתי אז אמרתי לה ״נו באמת בטי עזבי אותי כבר״
הרגשתי שבעצם כשההורים שלי מתו ננטשתי ומאז
אני לא מי יודע מה רגישה
לא אכפת לי מכלום ואני לא תלמידה מצטיינת ולא מקובלת
אבל לא אכפת לי

אבל בגיל 11 התחלתי להבין כל הזמן איפה שלא הלכתי הרגשתי שבוהים בי
מבט רע ואכזרי שרוצה רק לרצוח אותי
ופעם אחת הוא התחיל לדבר לא אליי אלא עליי כאילו הוא דיבר למישו הוא אמר
״היא כבר מוכנה אני בטוח בזה אני חושב שנתחיל עכשיו״
ומאז אותו לילה רדפו אותי סיוטים על איש ענק עם חרב והחרב מכוונת לי ללב
אני רצה בשומקום והוא אחרי נוטף דם עם פנים חיוורות כמו הירח
ואז קמתי בצרחה שכמו שהמטפלת של בית היתומים תיארה כ״צרחה שפילחה את הלילה״
רציתי למות התחלתי לבעוט בכל מה שהיה בחדר ולקלל הם איימו שעם זה ימשיך הם ישלחו אותי
לפסיכיאטר נו עוד דביל אחד שינסה להציל אדם אבוד

בינתיים זה המשיך ואני גדלתי היום אני בת 16 ועכשיו אני אבודה צורחת בשום מקום
הוא אחרי ואני לא מצליחה להתעורר מהסיוט
כי הפעם הוא אמיתי

המשך יבוא…..