נקודת מבט של ילדה מוכת

לא יכולה לראות מרוב הכאב שבעיניים מהמכות החבולות והדמעות שבעינים,לא יכולה להתקדם לעבר הדלת הרגליים חבולות לא מזיזות,אני טיפשה כל כך!אחרת מה הסיבה לכך ששונאים אותי?אני מכוערת כל כך אחרת למה אומרים לי את זה
לא מצליחה לשלוח ידיים חזרה הם מדממות וחבולות
לא יכולה לדבר כי שברו לי את הלסת,לא יכולה לסבול את הכאב משננת בראש את השורות עם הקללות עוד פעם ועוד בוכה מבפנים כי שם אף אחד א יעצור אותי,מחכה לנס מחכה לגאולה שאלוהים כבר יקח אותי מכאן במהרה למקום טוב יותר ממה שאני נמצאת…אין לי חברים,אין לי משפחה שתאהב אותי,אין לי מורים שיעריכו אותי,כולם נגדי בהפסקות אני הולכת עם התיק לפינה שלא יציקו לי בא ובוכה ומנסה להוציא את הכאב שבי
פוחדת שיבואו לרדוף אותי שוב פוחדת לפגוש אותם ברחוב,פוחדת לפגוש אותם מנסה לא ליצור איתם מבט אבל מאוחר מדי הם ניגשים עליי ומתחילים שוב לקלל ולהרביץ כל העצמות שלי שבורות מבקשת רחמים אבל אין לב כולם מסתכלים וצוחקים אותי משפילים איפה הנס שיגאל אותי מיסוריי
חוזרת הביתה ההורים ניגשים שואלים איפה הייתי ומכים אותי טיפשה אחת מגעילה כפוית טובה מצליפים בי בלי בושה כואב להזיז את כל האיברים קשה לראות את כולם צוחקים עוד רק הדמעות מחממות אותי כולי כבר התפוגגתי עוד שנייה מאבדת את ההכרה,לא בטוחה עוד כמה זמן אשרוד….