משחק של חיים ומוות ! פרק 3 !

משכתי את השמיכה הלבנה של ויקטוריה כלפיי מעלה לכסות אותה , היא רעדה מפחד
ודברה " אמא , אבא איפה אתם "? אמרה ויקטוריה מתוך השינה ודימעות זלגו להם .
" ויקטוריה אני איתך ביחד ". אמרתי מנגבת את הדמעות.
" אמא, אמא לאן את הולכת "? צעקה ויקטוריה .
" אני כאן "! נסיתי להרגיע אותה שלא יהיה לה סיוטים .
" דם בכול מקום ". אמרה ויקטוריה .
ליטפתי אותה בעדינות שהיא מדברת " מליסה איפה את ? " צעקה ויקטוריה .
" אני פה "! אמרתי בעדינות מנסה להרגיע אותה מהסיוט שהיא לא מתעוררת ממנו .
" מליסה רצה אל היער , איפה היא "? אמרה ויקטוריה ופקחתי את עייני .
" למה היא נזכרה בטעות שקרתה שהייתי בת שבע, הלכתי לאיבוד ביער , ויקטוריה
חוזרת אל העבר , היא נזכרת בו ! אבל למה דווקא עכשיו "? השאלות האלו הסתובבו לי
בראש , תמיד היו לב הבזקים מהעבר שלנו ביחד ותמיד היא חושבת שאני תאבד אותי ,
תמיד היא חושבת שהיא לבד סגורה בעולם משלה " אני תמיד איתך "! אמרתי ונגבתי
את דמעותייה .
דימן יצא מהמקלחת שמגבת על ראשו והתקדם לכיוון המטבח והכין לעצמו קפה .
הסתובבתי לכיוון המרפסת , פתחתי אותה ויצא במהירות אליה וסגרתי כדי שריח
המוות , ריח הדם , וריח הנבלה לא יכנס .
הזומבים עדיין הסתובבו להם מתחת למרפסת , זה נראה כמו סרט אימה מפחיד אבל
גם מצחיק , רוצים לדעת מה מצחיק ? זומבי אחד התקרב לעץ דקל שצמח לו ליד
הברכה ונתקע בו , הוא חשב שזה בן- אדם , זז כמה צעדים לצעד ורץ במהירות לכיוון הברכה
ונפל לתוכה ואני ? אני מנסה לא לצחוק ולא להשמיע שום קול , אני מנסה להחזיק את עצמי .
רוח חזקה נשבה והעיפה את שערי באוויר , ריח מתוק של ורדים היה באוויר ולא הבנתי מאיפה,
פתאום יד נגעה בי מאחורה הסתובבתי עם האגרוף לכיוונו וראיתי שזה דימן ונתתי לו סטירה .
הוא הסתכל עלי במבט מופתע " למה זה "? שאל.
" במצב הזה לא צריך להפחיד אותי מטומטם !" צעקתי לו חלש שהזומבים לא ישמעו .
" אני מצטער ". אמר וישב לי .
" אני לא יכולה ! ויקטוריה כולכך מפחד , היא יכולה לסכן אותנו , היא מדברת מתוך שינה והיא
גם יכולה לצעוק "! אמרתי והסטתי את הוילון שיהיה לי נקודת מבט על ויקטוריה ..
" ננסה לעשות עם זה משהו "! ענה לי דימן בדאגה .
" מה השעה "? שאלתי
" חמש לפנות בוקר, עוד מעט צריך להתרגן ". אמר .
" איך זה ? רק לפני כמה זמן היה שש בערב שיצאנו לחפש את ההורים " הייתי מופתעת .
" הזמן עבר מהר , היינו עסוקים לשמור על אלכס , ויקטוריה ועל עצמנו " אמר דימן .
" למה יצאת "? שאלתי .
" כי הייתי צריך להגיד לך משהו "! אמר דימן .
" מה "? שאלתי
" כבר הרבה זמן אני צריך להגיד לך שאני .." אמר דימן והתחיל להגיד בלחש "אוהב אותך "!
הוא אמר ולא שמתי לב וראיתי את ויקטוריה מתעוררת .
קמתי ודימן תפס לי את היד " לאן זה "? שאל .
" ויקטוריה מתעוררת , סליחה לא שמעתי מה אמרת שנייה אני יבוא ". אמרתי ונכנסתי לחדר .
" בוקר טוב " אמרתי לא להראות חשודה מהדיבור באמצע הלילה .
" איזה בוקר טוב ? איזה פחד בחוץ "! אמרה ויקטוריה , היא קמה וחבקה אותי והלכה למקלחת .
הסתכלתי על אלכס שלאט לאט פתח את העיניים החומות שלו וישב על המיטה .
" מליסה איפה דימן "? שאלה בפחד .
" פה במרפסת אל תדאג " חייכתי והסתובבתי לדימן שישב והסתכלת למטה , שמעתי מה הוא אמר
אבל אני לא יודעת מה להגיד לו , אני אוהבת אותו בתור ידיד והוא כבר הרבה זמן מנסה להתחיל
איתי ואני יודעת את זה ואני לא יודעת מה להגיד לו , עכשיו זה ממש לא הזמן המתאים שנשארנו
רק ארבעתנו חיים וכולם מתים !
לבשתי את הסוודר המלכולך השחור שלי עלי ואת המעיל, לבשתי את נעלי הספורט שלי וחכתי שויקטוריה תצא . הוצאתי את כול הכלים שלנו ממתחת למיטה וסידרתי אותם מעל המיטה
היה את המסור החשמלי המלא בדם , את אלת הבייסבול , את הברזל של ויקטוריה שהיה
גם מלוכלך ואת רובה האוויר של אלכס וחלקתי אותם לכול אחד .
" מליסה אני ירד למטה ויחנה את הג'יפ לכיוון הדלת האחורית ואני יתקשר אליך , תרדו מהמדרגות ,
לא מהמעלית "! אמר דימן ופתח את דלת החדר , תפסתי לו את היד " מה אתה משוגע "? שאלתי
" אל תדאגי , אני יצליח ". הוא אמר וסגר אחריו את הדלת .
חכתי שהפלאפון יצלצל , הלב שלי דפק אני לא צריכה לאבד גם אותו , הוא חלק מהמשפחה
וחלק מחיי , יסתדרנו בשורה מול החדר שאני ראשונה אחריי ויקטוריה ואלכס וחיכנו לשיחה .
" איפה הוא "? שאל אלכס .
" תרגע הוא רק יצא עכשיו , לוקח זמן להגיע לחניה שכולם של זומבים "! אמרתי .
בדיוק הפלאפון מצלצל " תרדו למטה , בזיהרות הזומבים לא סובלים שמש אז כמעט ואין אותם
אבל יש כאלה שמסתובבים "! הוא אמר ופתחתי את הדלת קצת כדי לבדוק אם השטח נקי והתחלנו
לרוץ למטה במדרגות , היו כמה זומבים על המדרגות והרגתי אותם ששוב הדם על פניי , זה כבר
הרגל אני לא נגעלת , אנחנו רצים ורצים במהירות עד שהגנו לדלת האחורית של החנייה וראיתי
את הג'יפ מול הדלת והדלת של הג'יפ פתוחה ודימן מסמן לנו להיכנס .
פתחתי את הדלת וראיתי שדימן שכח לספר לנו שהחנייה סגורה וחשוכה ויש שם הרבה זומבים
התחלנו לרוץ , והיה שקט ששמעו את צעדנו והזומבים הסתובבו אלינו והריחו ריח של בשר חיי,
את הגוף שלנו .
" מהר " ! צעקתי ודחפתי את ויקטוריה ואלכס לקדימה .