משחק של חיים ומוות ! פרק 1 !

חשבתי שהחיים יהיו מושלמים , חשבתי שתמיד ניהיה כאחד , משפחה !
אבל הכול נהרס בגלל מחלה , החיים משתנים והרבה קרובים הולכים ונאבדים , מתים ,
גופות , דם הכול על הכביש ! מתים מהלכים בשדות , כבשים , בתים ….
נשארנו ארבעה אני , אחותי ויקטוריה , חבר ילדות דימן ואחיו אלכס , מתחבאים בפינה
מאורת עם חשש למוות !

היי אני מליסה סירוס , אני בת שמונה עשרה גדלתי בניו- יורק עם כול המשפחה ,
יש לי שער שחור ארוך, עיניים ירוקות , מבנה גוף רזה וגבוהה ,צבע גוף בהיר .
סיימתי את בית הספר לפני כמה שבועות , הייתי צריכה להתגייס לצבא אבל הכול
השתנה שהמגפה פרצה , לפחות אני נצלתי בזכות שלא הייתי בעיר עם אחותי ,
בדרך פגשנו את דימן ואחיו אלכס !
יש לי אחותי בת שלוש עשרה בשם ויקטוריה שנשארה איתי בחיים ,
אחותי בלונדינית עם עיניים אפורות , רזה כמו מקל , היא אחת הבנות הכי
יפות בעיר !
חזרנו מהחופשה שלנו ביוון , ירדנו מהמטוס ושם פגשנו את דימן ואלכס .
נסענו ביחד לעיר שלנו , לא היה אף אחד בדרך הרבה תאונות דרכים ואנשים הרוגים
ברחובות מושלכים , תיקווה גדולה עלתה לנו בסוף גילנו צער גדול !

" ויקטוריה ! תזהרי "! צעקתי לה ודחפתי אותה מהדרך שמת מהלך בה לנשוך אותה ,
הוא היה בצבע אפור עם עור רקוב וריח מזוהם עלה ממנו , ראו לו את הצלעות ודם
בכול מקום בגוף הבנתי שהוא לא בן אדם רגיל הוא זומבי " הוא רוצה לאכול "!
צעק דימן , יש לו שער שחור קצר עם קוצים ועיניים כחולות , הוא לבש מעיל עור שחור
וגינס , דימן הוא בן עשרים והוא עובד במשטרה הוא החזיק בידו מחבט בייסבול
שבעזרתו פינו את הרחובות מהמתים ואני החזקתי מסור חשמלי , נתתי לויקטוריה
ברזל חזק ועבה שהיא תוכל לעדוף את כול המתים מהדרך , היה חשוך לא ראינו כלום
האורות מהבהבים ואש מתפשטת בכול מקום , דם , זיעה , בשר כול הרחות האלו
היו באוויר וקושי נשימה רבה היה !
," בואו מכאן "! צעק אלכס בן החמש עשרה עם שער חום קצר ועיניים חומות , הוא היה גבוה
ולמד הרבה יכולות לחימה שעזרו לנו !
רצנו , בקושי נשמנו ואחרנו רצים גל זה מתים , נכסנו לביניין נטוש שהיה בקצה השני של העיר
רחוק מכלל סכנה ! זה מה שחשבו אבל שם ראינו גם ענק של מתים , הדלקתי את המסור
ואני התחלתי לרוץ קדימה בין כול המתים וטיפות דם על פניי ויקטוריה ואלכס רצו אחרי ודימן בסוף סגרנו אותם מסכנה !
עד שנעצרתי , דמעות התחילו לצאת וראיתי את אבא שלי מהלך , מת , אפור כולו והבנתי
שאין תקווה שנשארו יותר חיים , לא הצלחתי לפגוע בו לא יכולתי לזוז קפאתי.
" אבא "? שאלה ויקטוריה .
אבי זז לכיוון שלנו והתחל לצלוע לכיון שלנו , שמתי לב שרק אבי שם לב אלינו , מתים אחרים
לא הסתכלנו עלינו הם עיוורים רק לפני הקול הם זזים , לא יכולתי לפגוע באבי ,
בבן אדם שגידל אותי , דמעות התחילו בעיניי דימן בא וחיבק אותי .
" אני לא יכולה לפגוע בו "! אמרתי וחבקתי את דימן .
" אם לא נפגע בו הוא יפגע בנו "! אמר דימן והתקרב עם מחבט הבייסבול מונף באוויר .
"לא "! צעקתי ודימן הסתובב אלי
" תן לי לטפל בזה "! צעקתי והתקרבתי לאבי עם עם המסור ועצמתי עיניים וחתכתי אותו לשניים !
" באו לקומה הראשונה "! צעקתי להם בגלל שאנו נמצאים בחנייה היינו צריכים להגיע לבית
המלון לקומה הראשונה לחפש לנו קצת מזון דברים אחרים כדי לשרוד .
אנו צריכים לעבור את כול העיר ולחפש לנו צידה וכסף לטוס לגור בארץ אחרת .
היינו בשורה אני עם המסור , אחותי עם הברזל , דימן עם מחבט הבייסבול ואלכס עם
רובה אוויר קטן ששימש אותו להגנה .
רצנו לכיוון המעלית בחנייה , הדלקתי לקומה ראשונה וחיכנו עד שהמלית תגיע ואז כמה דקות
לפני שהיא נפתחה היא השמיעה קול חזק וברור , גל של מתים בדרך אלינו !
" מעלית מטומטמת "! מלמלתי לעצמי .
" אלכס תירה בהם עד שהמעלית תפתח "! אמר דימן .
אלכס התחיל לירות לכול הכיוונים במתים ! עד שהמעלית נפתחה נכנסנו וסגרנו אותה במהירות .
בתוך המעלית הייתה גופה של בן אדם , חפשתי בכיסו משהו שאולי יעזור לנו ולהרבה המזל
מצאתי מפתחות של מכונית ולידו רשום פתק " מזל טוב רוני, הג'יפ השחור מחכה לך בחנייה ,
הקוד הוא :24796 "! ואז הגופה התחילה לזוז היא תפסה לי את היד .
" תעזוב אותי "! צעקתי והמת פתח את הפה ראיתי שיניים
שחורות וריח צחנה בא מהפה שלו . דימן ישר הסתובב אלי ועם אלת הבייסבול
הרביץ למת !
" תודה "! אמרתי וחבקתי אותו , שלא תחשבו שאני והוא ביחד , הוא חבר הכי טוב שלי
אני מכירה אותו מאז שנולדתי . המעלית נפתחה והיה שם הרבה מתים מהלכים , הסתכלתי
למטה וראיתי הרבה מתים שוכבים על הרצפה והם זזים , אפילו אם לא היה להם רגליים, ידיים ,
ראש או כול דבר אחר . הדלקתי את המסור והתחלתי לרוץ בין כול הזומבים שחלקי גופות
ודם מתעופפים באוויר , דימן התחיל להרביץ ולהעיף זומבים אשר סגרו אותנו וויקטוריה רצה אחרי
כי בגל כזה המברזל לא יצליח לעשות כלום לגל כזה גדול של זומבים .
רצנו לקבלה וישבתי על הכיסא מול המחשב ששלושתם סוגרים אלי ונתתי ליקטוריה את המסור .
בדקתי איזה חדרים אין בוא אף אחד ואף אחד לא הזמין אותו וראיתי שחדר מס 245 פנוי , לקחתי
את המפתחות מהמגירה .
" באו מצאתי מקום להסתתר "! צעקתי ורצתי לכיון המעלית . הדלקתי אותה והיא ישר נפתחה
שבתוכה עומד זומבי שרירי וגדול הוא העיף לכוננו סלע ענק .
" זה לא בן אדם זה מפלצת "! צעק אלכס והתחלנו לברוח ממנו ואלכס יורה בו ומחכה שהוא ימות !