מסכות

"תנתק אותו מהחשמל. אני רוצה לסיים את זה עם הידיים שלי."
ניתוק מוחלט מהעולם.
הוא לא יכול, לא לראות, לא להריח ולא להרגיש כלום.
כל מה שהוא יכול לעשות הוא רק להקשיב לקולות בעוד שהתחושה באצבעות הידיים מתחיחה לחזור.
הוא קשור והוא לא יודע למה.
אין שום אויבים מהעבר שקופצים לו לראש בזה הרגע, הוא גם לא השתתף בשום דבר לא חוקי או היה חייב כסף לאנשים הלא נכונים.
הוא עשה הכל נכון.
אז למה לעזאזל הוא במצב הזה?!
הוא מתחיל להתפתל, אחוז תקווה קטנה שאולי יצליח לשחרר מעט את מה שלא קושר אותו.
לא עובד. הקשירה רק מתהדקת על ידיו, לפחות ההרגשה חוזרת, אם כי לצערו בצורה של כאב.
הוא ניסה לאמוד את מצבו העכשווי.
הוא יושב על משהוא, כנראה כיסא מתכת. ידיו ורגליו קשורות בהדיקות אל הכיסא. בפיו יש חתיכת בד שהפיצה ריח מוכר, מניסיון הוא יכול להגיד שזה סם הרדמה. עיניו מכוסות בחתיכת בד בצורה שלוחצת על ראשו אבל לא במידה בלתי נסבלת.
צליל חבטה נשמע.
כאב נוראי וצורב לפתע בצידו. הוא מרגיש כאילו כל האוויר יוצא בבת אחת מריאותיו.
"נראה שהוא באמת התעורר."
"אתה רואה?! ואתה נראית עצבני כשחבטתי בו עם האלה."
זה נראה כאילו לשני האנשים שמולו לא היה ניסיון קודם בתחום. הם מדברים הרבה יותר מידי.
"בסדר, הייתי צריך להאמין לך. עכשיו אם אתה מוכן להוריד לו את כיסוי העיניים בבקשה!"
כיסוי העיניים מוסר במהירות מפניו, מולו עומדים שני אנשים, אחד היה גבוהה ובעל מבנה גוף רזה שנראה חלש, על פניו הוא עטה מסיכה סגולה ללא תווי פנים חוץ שני חורים גדולים לעיניים ועוד שניים לאף.
האיש השני היה גבוהה גם הוא, הוא היה בעל מבנה גוף רחב ושרירי, על פניו הוא עטה מסיכה דומה שצבעה הוא אדום.
הקול שלהם, מבנה הגוף שלהם, לא משנה כמה ניסה לחפור בנבכי זיכרונותיו הוא לא הצליח לזהותם.
מה הם לעזאזל יכולים לרצות ממנו?
האיש במסכה האדומה הוציא מפיו את פיסת הבד, לאחר המכה האחרונה שספג הדבר היחידי שעלה בראשו כרגע הוא לקחת נשימה עמוקה כדי להחזיר לריאותיו מעט אוויר.
הוא החל להשתעל בצורה בלתי נשלטת, הכאב מהמכה בצד גופו רק הלך והתעצם עם כול שיעול.
האיש הסגול פנה אליו "אתה ער? אני רואה שעדיין טיפה קשה לך לדבר, קח לך כמה נשימות להירגע ולעכל את המצב."
"תודה רבה לך." הוא לקח את ראשו והשעין אותו על משענת הכיסא, מחזיר לאט לאט את נשימתו.
"אתה רציני? זו התגובה שלך?! מה לעזאזל הבעיות שלך? אתה מבין את המצב שאתה נמצא בו?" האיש במסכה האדומה נראה כאילו עומד לזנק עליו, למרות שלא יכל לראות את פניו היה ברור שהכעס שיוצא ממנו אמיתי לחלוטין.
"אני מניח שאני חטוף, אני לא יודע למה, אבל אני מאמין שלאחר שיחה נצליח להגיע ביננו להבנה."
"שיחה אתה אומר?!" האיש במסכה האדומה הרים את האלה מהאדמה והניף אותה לכיוון ראשו בכוח, הוא התכווץ בפחד בכיסאו.
"עצור." האיש במסכה הסגולה חסם את הדרך עם גופו, עומד מול האיש במסכה האדומה ללא פחד.
האלה נשמטה על הרצפה, האיש במסכה האדומה נשען על קיר בפינת החדר בעודו משמיע אנחה כועסת.
"אני מניח שאתה תוהה למה אתה כאן, אתה בטח רואה אותנו בתור אנשים רעים, חטופים ככה בן אדם חסר ישע…"
"כן, אני לא מסוגל להעלות בראשי שום דבר לא תקין שעשיתי. אם עשיתי משהו פוגעני כלפיך או כלפי הארגון שלך אני ממש מתנצל!"
הוא הרכין את ראשו במידיות, משהו אומר לו שהאיש במסכה הסגולה מסוגל להקשיב להיגיון, אבל הוא צריך לשכול את מילותיו, מי יודע מה יקרה עם יגיד משהו שירגיז את האיש במסכה האדומה, הוא לא יכול להסתמך על כך שחברו יעצור אותו בשנית.
"מתנצל, אבל לא יודע על מה, אני מבין נכון?"
הוא הנהן בכל כוחו.
"איפה הכבוד שלך? אתה לא יודע על מה אתה מתנצל אבל אתה עדין מתנצל כמו כלב?!"
האיש במסכה הסגולה רכן לכיוונו, הוא יכל להרגיש חתיכת מתכת חדה צמודה לצווארו, סכין.
"מה יש לך להגיד להגנתך?"
"אני ממש מצטער, אבל אני לא יכול לדעת מה עשיתי שפגע בכם בלי שתגידו לי, אני התנצלתי כי אני מניח שעשיתי משהו שממש פגע בכם אם הלכתם על צעדים כאלו קיצוניים כמו חטיפה…"
הוא פחד כמו שלא פחד בחיים, האנשים האלו רציניים, הם באמת יהרגו אותו בלי להסס אם לא יזהר.
"לגלות לך מה עשית יהרוס את כל הכיף…" אמר האיש במסכה הסגולה בטון ציני.
"אבל בגלל שאתה כל כך אבוד אני אתן לך רמז אחד קטן… ריצ'אד מאיירס, נשמע מוכר?"
כל גופו נכנס להלם, חיוך קטן נוצר על פניו למשמע השם.
"איך אתה יודע עליו? מי אתה בדיוק?"
"מפיק ההופעה מעדיף להישאר עלום שם." הוא לא יכל לראות את פניו אבל הוא יכל להרגיש את חיוכו מתחת למסכה.
"אז אני מניח שאתה מבין למה אתה כאן. עדיין מאמין שיש דרך לפתור את זה בדיבור?"
"אני ואתה דומים, אתה לא חושב? אני יכול לראות שאתה חדש בתחום, אבל יש לך את המבט בעיניים. אתה מבין שאחריי זה אין דרך חזרה, אתה באמת מוכן לזה?"
"אני לא מוכן לזה…" הוא הוריד את הסכין מגרונו.
רוגע, רוגע פתאומי התפשט בכל גופו, אופוריה טוטלית.
"…אבל בגלל זה הוא כאן." הוא הסב בידו על האיש במסכה האדומה.
האיש במסכה האדומה התקדם לכיוונו, הוא היריד את מסכתו, מתחתיה מופיע פרצוף מוכר עם חיוך מתפרס, עכשיו הוא הבין למה הוא זיהה אותו, הוא לא ראה את אותו האדם מאז יום ההולדת של ריצ'ארד, הוא לא יכל שלא להתרשם מכמה שהאיש פיתח את גופו מאז אותו היום.
והתקווה הלכה באותה המהירות שבה הגיעה.

"—–, החשוד במקרה הרצח המזעזע של ריצ'אד מאיירס בן החמש נמצא אתמול מת ביערות עיר מגוריו —-, על יד גופתו נמצאו זוג מסכות בצבעי סגול ואדום, המשטרה מחפשת בנואשות עדים למקרה. עדכונים נוספים בנושא בהמשך."