מיכל החונקת

מיכל הייתה ילדה קטנה, היא הלכה כל יום לבית הספר בהרגשה רעה.
למה אתם שואלים? בגלל שהיא הייתה שונה. אף אחד לא הבין את זה יותר טוב ממנה, איך זה לפסוע לעבר בית הספר כשיש לך דמעות בעיניים ושריטות על כל הגוף.
היא הייתה הבדיחה של בית הספר שלה. אף אחד לא באמת היה חבר שלה.
יום אחד, בעוד היא יושבת בהפסקה, ניגשים אלייה שני ילדים וכשהיא מנסה לקום, הם חוסמים אותה.
"היי, היי לאן זה? לחזור למוזרויות שלך?" שאל אחד מהם ואז שניהם פרצו בצחוק מרושע.
"זה לא מצחיק! תנו לי לעבור!" דרשה מיכל.
שניהם צחקו אפילו יותר, ואז הפסיקו לאט לאט. הם לקחו אותה לפינה והתחילו להכות אותה.
כשהם סיימו איתה, כל גופה היה מלא פצעים ודם.
הם הלכו משם, והיא נשארה שם לבד, בלי שאף אחד יעזור לה.
"זה לא יעבור להם בשקט.." לחשה לעצמה.

באחד הלילות, כשאחד הילדים שתקף אותה קם, הוא שמע רעשים מחוץ לדלת חדרו.
כשהוא יצא, הוא ראה צללית של ילדה נעלמת במהירות בחושך.
עיניו נפקחו והוא הרגיש את הצמרמורת עולה..
כשלפתע, משהוא תופס אותו מאחורה, זאת הייתה מיכל.
היא חנקה אותו עם סרגל, ובעוד פיו של הילד מתמלא בדם, מיכל אומרת לו: "חבל שהחלטת להתעסק איתי, אבל אל תדאג, אתה לא לבד".

"זה הכל?"
"כן.. בבוקר אתם הגעתם ומצאתם אותו.."
"איך אתה יודע את זה?"
"אתה מבין אדוני השוטר.. אני עזרתי לה, ועכשיו היא מסתובבת חופשי, חונקת את כל מה שזז.."