מה אני? – פרק 1

אני מרגישה רע. אני מזייפת שאני מרגישה רע. או שהכל פשוט נמצא בראש שלי? אני מרגישה כיאילו משהו קרה, חשוב ולא סתם "התפוצץ בלון". אז כן זה לא היה רק בראש שלי… אחותי הגדולה נעלמה אני לא יודעת מה קורה איתה, ובכלל מה קורה איתי, איך הרגשתי את זה? זה כבר פעם שלישית שזה קורה לי בשבוע האחרון. היום בבוקר ראיתי מולי אש. אש שנוצרה מעצמה. לא נגעתי בכלום. היא הופיעה פתאום לא נשמתי. צעקתי ולא הפסקתי לצווח "אמא! אמא" אמא שלי נבהלה ושאלה : "מה עשית?" "לא עשיתי כלום אני נשבעת לך.. "פשוט הלכתי והופיעה מולי אש… "בסדר אסדר את זה." אמי גימגמה. "תוכלי לצאת לטייל עם החברות?" "שחכת אמא? עוד אין לי פה חברות, זה בית ספר חדש ודפוק" נאנחתי. "אין לי זמן לנחם אותך מתוקה, אבל תראי.. אני מבינה שזה שונה לך ואולי גם קשה, אבל את…." אמי אמרה ופרצתי בצעקה "קשה? איך לא קשה? עם כל הבנות ה____ האלה ???? גם כן !" תרקתי את הדלת ונכנסתי לחדרי. מאוחר יותר הבנתי שסתם התפרצתי עלייה וביקשתי סליחה.. "מצטערת אמא.. את מבינה אותי לא?" הבטתי בה במבט החמוד שלי "כן ברור חמודה, אני מבינה וסולחת" היא נאנחה. מאוחר יותר ב9 בערב לעשות שיעורים. ועליהם כתוב בשחור : שיעורי בית _____(קללה)(בעט) הדגשתי את זה בטוש שחור והתחלתי ליפתור את התרגילים במתמטיקה. אש פרצה ליידי התחלתי ליצרוח וליצעוק ומה שלא עשיתי אמי לא באה יצאתי מהחדר בריצה ולא מצאתי את אמי "אמא! אמא!" צעקתי. ולא נשמע קול התחלתי ליבכות. "בבקשה אמא, אני צריכה אותך, אני מצטערת על היציאה ועל כל הרע שעשיתי בבקשה בואי בבקשה!" התחלתי ליתקוע את הראש שלי בדלת יצאתי החוצה. ופתאום הבנתי. "כל מה שסביבי נעלם. הכל זה בגללי, אסור שיהיה ליידי אף אחד" "אמא" התחננתי,התפללתי,ביקשתי,צעקתי,צווחתי,צרחתי,אמרתי,לחשתי,ניסיתי,חיפשתי,בכיתי. פשוט בכיתי