לילה של מחנה

ארבעה נערים נסעו ברכב ועברו דרך היער.
קולות צחוק ומוזיקה נשמעו מהרכב.
"זה יהיה המחנה הכי מ' ו' ש' ל' ם'!!" צחקה ליז.
לפתע הרכב נעצר."מה קרה?" שאלה אלונה.
"עץ נפל על הכביש" אמר דן ויצא מהרכב.
"אחי,נראה לך יאמינו לי אם אני אגיד שאני הפלתי אותו?" צחק דן ועמד ליד העץ.
"בקושי זבוב אתה הורג אתה מדבר על להפיל עץ?" צחק מתן.
הם המשיכו לצחוק ולא שמו לב שבתוך היער משהו זז.
הערב הגיע."טוב שיהיה,נעצור פה ונקים את המחנה שם" אמר דן והצביע אל תוך היער.
הם הוציאו את התרמילים מהרכב ונכנסו אל תוך היער.עיניים אדומות עקבו אחריהם.
הלילה ירד.דן ומתן הבעירו אש."הכל מוכן!" צעק דן.
"גם האוהל!" צחקו ליז ואלונה.הם התיישבו סביב המדורה.
"…ואז הם גילו שהשלד נעלם.." לחש מתן במסתוריות.
"אמלה!" קפצה ליז ממקומה. "נו זה אפילו לא הקטע המפחיד באמת!" אמר מתן.
"ראיתי שם משהו זז!" היא הצביעה עמוק יותר אל תוך היער.
"אין שם כלום זה בטח סתם סנאי" אמר דן.
"טוב שיהיה," המשיך מתן:"אז השלד נעלם והיו טביעות של…" "אהההה!" צרחה אלונה:"משהו באמת זז שם!" היא אמרה.
"אני אבדוק את זה" נאנח דן ולקח פנס.הוא נכנס עמוק יותר אל תוך היער."בנות פחדניות…" הוא מלמל."אין כאן כלום!" הוא אמר בזעם,והסתובב."אההה!!!!" הוא צרח.
מתן אלונה וליז הסתובבו במהירות."דן?" צעק מתן."דן?!"
הוא לקח פנס והלך לשם."אל תשאיר אותנו כאן!" אמרה ליז ושתיהן הלכו אחריו.
הם הגיעו לאיפה שדן היה.מתן האיר עם הפנס על שלולית דם שהייתה על הרצפה.
עוד דם טפטף.הוא העלה את הפנס למעלה ומצא את גופתו של דן תלוייה על עץ,ענף עובר דרך גופו,עיניו פקוחות לרווחה,ולא היה עור או בשר על החלק התחתון של ראשו כך שנראתה חצי מגולגלתו.
"אהההה!!" צרחה ליז."מהר,רצים לרכב!" הוא צעק ושלושתם רצו במהירות.
מתן הגיע אל הרכב והתנשף,אחריו ליז."איפה אלונה?" הוא שאל מתנשף.
"לא יודעת" היא מלמלה."חכי בתוך הרכב" הוא אמר וחזר אל תוך היער.
הוא הגיע לאיזור שבו הקימו מחנה,אלא שהיו היה הרוס.
הוא המשיך קדימה,ומצא את גופתה של אלונה ממוסמרת אל העץ,ועל האדמה מולה היה רשום בדם:'אין לאן לברוח'.
מתן נלחץ ורץ אל הרכב."ליז?" הוא שאל והרכב נעלם.במקום בו היה הרכב הוקמה מדורה,במרכזה עומדת ליז,כשידיה קשורות לענף עץ גבוה שהיה שם.
מתן רץ את הדרך חזרה בכביש,כולו חיוור.
הוא הרגיש שמשהו רודף אחריו,ולבסוף הוא נפל קדימה."לא,לא לא!" הוא לחש והסתובב.
"לאאאא!!!" הוא צרח כשהדבר תפס אותו.

שנה עברה.קולות מוזיקה וצחוק נשמעו מרכב שעבר בתוך היער.
"מי מוכן להקים מחנה?" צעק אחד הנערים."אנחנו!" צעקו האחרים וצחקו.
בינתיים,בפנים,באמצע היער,גופות ארבעת הנערים שכבו על הרצפה לצד עוד גופות.
עיניים אדומות נפקחו,יוצאות אל הקורבנות הבאים.