יסורי מצפון

ישבתי בשולחן הקפה יחד עם סבתא שלי והחברות שלה. זה היה כל כך משעמם! הן דיברו על ברידג'
ועל הנכדות והנכדים שלהם, ואז על כלכלה ועל מוצרי חשמל רעועים. נאנחתי בשקט. "פלורי, מתוקה,
את יכולה להביא את התמונה ההיא שלך בצעירותך? את בטח יודעת לאיזה תמונה אני מתכוונת, חמדתי. היא במרתף, בקופסא שכתוב עליה 'פלורי תמונות' בצבע אדום.. קחי איתך עששית." היא
הדליקה עששית והביאה לי אותה. נו, באמת, סבתות הן כאלה מיושנות. אני לא מאמינה שהייתי צריכה לשבת ולהתייבש בין כל הזקנות הארורות האלה. היא לא יכולה לקחת את התמונה לבד?
ירדתי אל המרתף בצעדים בטוחים. הבחנתי בחלון שבור ורעוע שהרוח שרקה מבעדו. היה קר,
כבר התרגלתי לסלון המחומם של סבתא ולחתול השמנמן שלה שישב על ברכיי וגרגר. הבטתי בהמון
ארגזים, ולא מצאתי את האחד המדובר. היה מאוד מאובק וקר, זה היה מעצבן. הארתי בעששית
את האזור. שמעתי קול התנפצות, וראיתי שזו הייתה בובה קטנה מחרסינה. חבל, הבובות האלו של
סבתא מאוד יפות, בטח מזכירות לה את הילדות או משהו כזה. הגעתי לקצה המסדרון. עדיין לא
מצאתי את הארגז המדובר, אבל ראיתי דלת ישנה מעץ רעוע. שמעתי קול של שלוש דפיקות איטיות.
זאת בטח רק הרוח, חשבתי לעצמי. אבל בכל זאת, פתחתי מעט את הדלת בשביל לוודא שאין שם
כלום. ואז, ראיתי אותו.. הייתה לו מסכה שחורה עם חורי נשימה. כובע שחור. שיער חום גולש, חסר
ברק ומת. חליפת מגן גדולה ומעליה סוושירט שחור. מכנסיים מחוספסות ושחורות. מגפיים שחורות.
אבל הדבר שהיה הכי בולט על רקע כל השחור הזה, היה כתמים של דם מתפרץ. שמעתי את נשמותיו בחדות, כאילו נשם דרך מיקרופון. "אני רוצה רק דבר אחד" אמר במעומעם. רעם. הוא נעלם
כלא היה. סגרתי את הדלת בפחד. "אהההההההה!" שמעתי. קולה הרופף של סבתא שלי בדרך כלל
לא מגיע לטונים כאלו. ידעתי מה זה היה. העששית נפלה מידי מרוב הבהלה, ונשברה בקול נפץ.
הוא בטח שמע את זה. שמעתי את הצעדים המהירים שלו לעבר המרתף, ולכאן. הסתתרתי בין
כמה ארגזים, וראיתי אותו בועט בדלת בגסות. "איפה את, ארנבונת?" שאל. קול חנוק יצא מפי. הוא
בטח גם שם לב לארגזים הרוטטים היכן שהייתי. נזכרתי שכשראיתי אותו, לא היה לו נשק. אז איך
הוא רצח את סבתא שלי, ובטח שגם את החברות שלה? הבטתי במיטה רעועה שקפיצים בלטו ממנה,
והייתה לה שמיכה צהובה וקורעה. "קדימה, צאי מהמעורה שלך, טיפשה. אין כבר מי שיציל אותך. את
יודעת שאת לא תצאי מפה הערב בחיים." ניסיתי לעצור את זה, אבל התנשמתי בכבדות. "אני יודע
איפה את, חמודונת. אני רוצה לראות עד כמה אמיצה את יכולה להיות. קדימה, קדימה." הוא מחה
כף פעמיים. דרכתי על שבר זכוכית. צרחתי. הבטתי ברגל במטושטש, וראיתי את הדם שלי. לא הרגשתי כמו ארנבונת, אלא כמו שפן נסיון. "אוקיי, בסדר. בואו נבחן אותה" דמיינתי שאמר אלוהים.
מעניין למה בחר דווקא בי. מעניין למה בחר..דווקא בי. הרגשתי מטושטשת. שמעתי ניידות משטרה
מתקרבות, הרעש הכאיב באוזניי. סבתא, תעזרי לי. בבקשה. לא אכפת לי לאכול את הביסקוויטים הקשים שאת תמיד מביאה, כי את אוהבת אותי ורוצה לעשות את הטוב ביותר בשבילי. ולחשוב שזלזלתי בך לפני ש.. ש.. לאחר שניות מספר, התעלפתי.

הצליחו לתפוס את הפושע ולקחו את פלורי לטיפול בבית חולים ולשיקום נפשי.
היא השתגעה מהטראומה שחוותה וגופתה נמצאה בשירותי בית החולים. המשטרה
מעריכה כי התאבדה.