יומן סודי \פרק 1\

" לא אמא בבקשה! אל תישלחי אותי לפנימייה !! "
" אין מה לעשות. זה המקום היחיד שבו תיהי מוגנת "
" נו אמא תיקחי אותי איתך!! "
" אני לא יכלה אני מיצתערת.., להיתראות מתוקה
אני מבטיחה שאחזור. "
היא השאירה אותי בפנימייה..
גם נתנה לי נשיקה אחרונה.
אני אל.. השער שלי שחור וארוך עד הטוסיק…
העניים שלי הן עניים לא מהעולם הזה עניים אפורות במלא,
אני אוהבת איך שאני ניראת
אבל עצובה שאני חייבת להישאר בפנימיייה הזאת..
" אוקי כולם. ברוך הבא לפנימיית לינסיט, אני בטוחה שההורים שלחו אתכם לכאן ביגלל המילחמה
שבארץ שלכם. "
" סליחה!! " צעקתי.
" סליחה!!!! " צעקתי שוב
" כן הילדה שם בסוף? "
כולם היסתקלו עלי מופתעים ביגלל העניים האפורות שלי.
" את יכלה להסביר לי למה ההורים לא לוקחים אותנו איתם ?? "
כולם אחר כך שאלו:
" כן למה!! "
" שקט כולם!, ההורים לא לקחו אתכם כי אתם יכלים להיפגע.
וכאן אתם רחוקים מהמילחמה, כך שאתם כאן בטוחים. ואתם יודעים שההורים דואגים לכם.
קדימה תיכנסו אל תישארו כאן עוד מעט מתחיל גשם. "
עמדתי במקום כמה שניות ופיתאום מישהו ניתקל בי.
" איה! דפוק אחד תיתסקל לאן שאתה הולך! "
" חחח, סליחה… "
" מה מצחיק בזה שאתה דוחף נערה בת 15 ?! "
הוא שתק כמה שניות היסתקל בעניים שלי.
ואני בשלו.. אני קצת מקנא באחרים לכולם יש צבע עניים נורמלי.
קמתי והוא שאל
" וואו אף פעם לא ראיתי מישהי עם עניים אפורות! "
" זה ביגלל שלא ראית אותי "
ואז ניכנסתי וקיבלתי כרטיס לחדר.
" קומה 25 חדר 46. "
עליתי במעלית וחשבתי 'המקום הזה כמו בית מלון' 'רעיון נחמד'
היו 2 צדדים של חדר 46, בנים ובנות
כמובן שצריך להיכנס לצד הבנות.
ניכנסתי והמקום היה כזה מפואר כמו של מלכות.
" הי בנות סתקלו!! זאת השותפה האחרונה!! "
כולן קפצו עלי אחרי שנירגענו הן שאלו אותי מה השם שלי ועניתי להן
" השם שלי הוא אל "
" אז אל אני לינה "
" ואני רוני "
" אני שיר "
" ואני אריאל "
" אוקי לינה רוני שיר ואריאל, אתן ידעות למה החדר מפואר כלכך ? "
" לא יודעת אל " ענתה לינה
" נכון, הכניסו אותנו לכאן משום מה, כאילו קיבלנו כרטיס מפואר " ענתה אריאל
" גם אני " עניתי..
" בואו ניבדוק את החדר של הבנים, חדר 46 מהצד של הבנים. "
" רעיון מעולה שיר!! " צעקה אריאל
יצאנו בשקט ליבדוק את החדר של הבנים והוא היה ניראה כלכך
רגיל
ופיתאום….
2 תגובות ממשיכה