יום שישי ה-13

התקשרו אליי"הלו?" שאלתי…
היה שקט…"הלו?" שאלתי שוב…
"בו!!" צרחו לי…נבהלתי קצת ואמרתי"חן!, משוגעת, גם ככה היום יום שישי ה-13 ואת מבהילה אותי?!"
חן צחקה מעט ושאלה אותי"היי סופי, בא לך היום ניפגש אם החבר'ה בבית ה'נטוש' כמו שאתם אומרים שליד הבית שלי?"
עניתי לה"בוודאי, ממזמן רציתי לפחד קצת איתכם…."
לאחר זמן מה שאלתי " אז מי בא?"
היא ענתה"את, סיון, חן ג', אני, גיא, אביב, יו…"
היה שקט חרש….
"חן?….חן?!"
איש לא ענה"חן! זה לא מצחיק!!"
השיחה התנתקה
ועוד פעם התקשרו מהנייד של חן"ה..ה…הלו?"
שמעתי קול צוחק"חחח, איך נפלת בפח!!"
זה היה קולה של חן"אז יבואו:את, אני, סיון, חן ג', גיא, אביב, יואב, יניב, סשה, לירון ….וזהו…"
השעה הייתה רבע לאחת עשרה בלילה נכנסנו כל החבורה באיטיות אל הבית ההוא שהיה מלא בשריטות של ספירת שנים, וקורות עכביש….
סיימנו להיכנס ולפתע חשנו שהדלת נטרקה…
למזלנו היה אפשר לפתוח אותה.
חן פחדה שהיא ברחה החוצה ולא הייתה איתנו. נותרנו תשעה תלמידי בית ספר משוטטים.
שמענו צעדים…ולפתע לא שמעתי דבר…נותרתי חירשת לשלוש דקות וחמישים שניות…
לא שמעתי דבר….לא אותי, לא אותם, שום דבר…
הייתי סוקה בלגעת באוזניי שיוכלו לשמוע מעט
ואז ראיתי צל עולה במדרגות…
באיטיות קלטתי דמות לבנה, חומה…עוברת דרך סיון…
לפתע, סיון התעלפה היא החווירה והתחילה לרעוד כאילו התחשמלה, יצא לה רוק מהפה כמו כלבת…התרחקנו כמה שיותר ממנה ושמנו לב שהדלת פתוחה….רצנו לעברה והיא נטרקה ניסינו לפתוח ובאותו הזמן סיון רק קמה והלכה לאט, לאט…היא עלתה במדרגות
ואנחנו פחדנו, ניסינו לפתוח את הדלת ללא הצלחה…אבל ללא הצלחה זה הפך להצלחה…..
כשסיון התקרבה אלינו אחד הבנים הצליח לפתוח אותה וברחנו…
סיון יצאה החוצה ואיכשהו לא רדפה אחרינו רק ברחה מהבית הנטוש"מה…מה…מה זה היה?"
"אני פוחדת!" צעקה סיון לפתע.
לעולם לא שכחנו ולא נשכח זאת….
את ההרגשה הזאת, ההרגשה הנוראית הזאת.