חיים קשים וכואבים

הוזעקתי לביתה של חברתי הטובה ונדהמתי לראותה כה עצובה, לא מטופחת (דבר שהיה האלף בית שלה לשמור על החיצוניות ).

"מה קרה שאלתי אותה בקול רועד ? מה קרה חזרתי על השאלה?"

היא התפרצה בבכי מר וכה כואב.

לאחר שנרגעה מעט החלה לספר לי שזה שנים רבות הוא חווה אלימות מבן זוגה ותמיד הצליחה להסתיר זאת , מעולם לא התלוננה במשטרה היא שמרה את הבושה הזו רק בתוך לבה עמוק עמוק.

אתמול הוא הגדיש את הסאה אתמול הייתה אלימות כואבת והכל ארע מול עיניו של בנה הקטן אשר פרץ בבכי והתעלף.

"אני מבקשת ממך אמרה לי אנא הוציאי אותי מכאן יחד עם בני הקטן כי עוד שנייה אני מתאבדת."

בכאב עצום כשלבי מדמם בתוכי לקחנו כמה חפצים אישיים של שניהם ועשיתי את מה שהיא ביקשה ומיד שמנו פעמינו למעון לנשים מוכות בתקווה שהילד הקטן ישכח את הטראומה שחווה וחברתי תחזור למשהו יציב לחיים ללא פחד לחיים ללא אלימות לחיים אפילו שהם יתנהלו אי שם מאחורי דלתות אטומות וגם חלונות אטומים.

חזרתי לביתי שבורה לחלוטין כיצד הסתירה זאת אפילו ממני וכיצד נשברה כיצד התרסקה כשהכל קרה מול עיניו הפקוחות של בנם הקטן.