חוף הרוחות (צמרמורת – סדרת הספרים המצמררת של ר' ל' סטיין) פרק 1

אני לא זוכר איך הגענו לבית הקברות.
אני זוכר רק שהשמיים נהיו שחורים ואנחנו היינו שם.
אני ואחותי טרי הלכנו בין שורות של מצבות ישנות ועקומות , סדוקות ומכוסות אזוב.
ערפל אפור ולח כיסה את הכל , ואף על פי שהיה קיץ האוויר היה קריר.
רעדתי והידקתי את המעיל שלי על גופי. "חכי לי טרי!" קראתי.
כרגיל , היא הייתה לפני. היא מתה על בתי קברות. "איפה את צעקתי?" צעקתי.
התאמצתי לראות דרך הערפל האפור. בקושי הצלחתי להבחין בה.
היא נעצרה כל כמה שניות כדי לבחון מצבה.
קראתי את המילים על מצבה שניצבה לידי:

לזכרו של ג'ון ,
בנם של דניאל ושרה נאפ ,
שמת בעשרים וחמישה במרס , 1766 ,
בין שתים – עשרה שנה ועשרים ושניים יום.

משונה , חשבתי. הילד הזה בערך בגילי כשמת. אני הייתי בן שתים עשרה בפברואר. וטרי בת אחת – עשרה.
מיהרתי הלאה. רוח הצליפה בפנים שלי. חיפשתי את אחותי בין שורות הקברים. היא נעלמה לתוך ערפל כבד. "טרי? לאן נעלמת?" קראתי.
הקול שלה הגיע אלי. "אני כאן ג'רי".
"איפה?" התקדמתי בתוך הערפל והעלים. הרוח סערה סביבי.
מקרוב נשמעה יללה ארוכה ונמוכה. "זה בטח כלב ," מילמלתי בקול.
העצים הניעו את עליהם. עברה בי צמרמורת.
"ג'-רי." הקול של טרי נשמע כאילו הייתה במרחק מיליון קילומטרים ממני.
המשכתי קצת הלאה , ואז נשענתי על מצבה גבוהה. "טרי! חכי! תפסיקי לזוז כל כך הרבה!"
שמעתי עוד יללה ארוכה.
"אתה בכיוון הלא נכון," קראה טרי. "אני כאן".
"יופי. תודה רבה," רטנתי. למה אין לי אחות שאוהבת בייסבול , במקום לחקור בתי קברות ישנים?
הרוח השמיעה צליל של שאיבה. עמוד של עלים ואבק עטף אותי.
עצמתי את העיניים.
כשפקחתי אותן , ראיתי את טרי ליד קבר קטן. "אל תזוזי ," קראתי. "אני בא".
עקפתי כמה מצבות כדי להגיע אליה. "מתחיל להחשיך," אמרתי. " בואי נסתלק מפה".
הסתובבתי והתחלתי ללכת ומשהו תפס אותי בקרסול.
צרחתי וניסיתי להשתחרר. המשהו הידק את האחיזה סביב הקרסול שלי.

יד. זאת הייתה יד שיצאה מתוך האדמה שליד הקבר.
צרחתי שוב. טרי צרחה גם כן.
בעטתי בחוזקה והשתחררתי.
"תברח!" צווחה טרי.
אבל אני כבר התחלתי לרוץ.
ידיים ירוקות הופיעו בכל מקום שמעדנו על העשב הרטוב. טרח! טרח! טרח! בום! בום!
הידיים התרוממו. התקרבו אלינו. תפסו את הקרסוליים שלנו. קפצתי שמאלה. טרח! התחמקתי קדימה. בום! "רוצי , טרי! רוצי!" קראתי אל אחותי. "תרימי את הברכיים גבוה!"
יכולתי לשמוע את נעלי ההתעמלות שלה חובטות בקרקע מאחורי.
ואז שמעתי אותה צועקת:"ג'רי! הם תפסו אותי!"
התנשמתי בהלם והסתובבתי. שתי ידיים גדולות היו כרוכות סביב הקרסוליים שלה.
קפאתי על מקומי , מתבונן באחותי נאבקת.
"ג'רי הצילו! הוא לא עוזב אותי!"
נשמתי עמוק והתקרבתי אליה. "תחזיקי אותי ," אמרתי לה , פושט את הידיים קדימה.
בעטתי בשתי הידיים שהחזיקו אותה. בעטתי בכל כוחי. אבל הן לא זזו ולא עזבו אותה.
"אני לא יכולה לזוז!" יללה טרי.
עפר ניתז סביב רגלי. הבטתי למטה וראיתי עוד ידיים יוצאות מהאדמה.
משכתי במותניים של טרי. "זוזי!" צעקתי בפראות.
"אני לא יכולה!"
"את כן יכולה! את חייבת להמשיך לנסות!"
"אוו" גנחתי כששתי ידיים תפסו את הקרסוליים שלי.
עכשיו גם אני אבוד.
שנינו היינו לכודים.

-המשך יבוא-