והכישרון שלי הוא …. – הקדמה

הם דחפו אותי לחדר קטן , מנורה צהובה ומחלידה הייתה על הקיר , היו שם שלושה כיסאות …. שניים רגילים , עם מושב מרופד ואחד עם רצועות עור עבות שהכילו בתוכם חשמל.

הם הושיבו אותי בכוח על כיסא הרצועות , אני צחקתי ונהנתי מהרגע. "כאב הוא הנאה" גיחכתי אליהם.
הם קשרו אותי בכוח ואחד מהם סטר על לחיי.
הם דיברו ביניהם , שני השוטרים של יחידת C.S.A. שני השוטרים המסוקסים שלבשו מעילים נפוחים וכחולים. הייתה להם סיכה זהובה , של פסיכולוגים ומפקדים.

חשבתי לרגע … מתי נהפכתי לחולת נפש? מתי הכישרון שלי החל לבלוט? מתי …. ? , מתי …. ?
נזכרתי! ושוב חיוך סתמי התפשט על פניי.

"איך את מרגישה טוב עם עצמך?" אחד השוטרים שאל אותי. ראיתי את השנאה בעיניו , אך ראיתי גם פחד.
"למה עשית את זה?!" הוא שאל שאל שנית.
"אני זוכרת מתי זה התחיל …." מילמלתי וצחקתי צחוק סתמי. "גיל 14 אדוני השוטר … התקופה הטובה ביותר בחיי …"

-המשך יבוא-