השדים תפסו אותי

אני רצה…
לא מפסיקה לרוץ.
אני אעצור מתישהו?
כנראה שלא.
רודפים אחריי.
תעזרו לי,בבקשה.
יהרגו אותי.
החיים שלי עברו מול עיניי…
האהבות,המשברים,העצב,הבכי,השמחות,ההצלחות,הכישלונות.
הרבה יותר רע מאשר טוב.
טוב…אולי בכל זאת לוותר,ולתת להם לרצוח אותי?
לא.אני חזקה
אני יכולה להילחם נגדם.
אבל אני לבד,והם הרבה.
יש להם כוחות מסתוריים.
הם לא אנושיים,כל אחד מהם לבדו יכול להרוג אותי.
כשהם ביחד אני אמות מוות בטוח.
אני ממשיכה לרוץ.
הצללים עוקפים אותי.
אני מגבירה את הקצב.
אסור שהם ישיגו אותי.
"את שמנה…אסור לך לאכול…את מכוערת…תטפלי בעצמך…"לחישות מטרידות אפפו אותי.
לא!!!אני מי שאני!!!
ואני לא מושלמת!!!
החלטתי לבסוף להילחם.
אני רצה מהר ככל האפשר.
מועדת בענף…מתרסקת ארצה…
הם תופסים אותי…הובסתי…
*
המכשיר שהרגע ציפצף,משמיע קול אחד ארוך ומתמשך…
אני מתעוררת מהסיוט,ורואה את עצמי,על מיטת בית החולים…
והשדים ניצחו אותי,השדים תפסו אותי.
האנורקסיה ניצחה.