הפנירה חלק א

דני לא נרדם.
אחרי כל הסרטים שראה, רצה להיות עם אמו ולא להירדם.
פחד להיקלע לסיוט ולפתוח את הבוקר בצרחה המפרדיה בין החלום למציאות.
"רון, אתה ער?" שאל.
"ואי, תן לישון וסתום ת'פה!" אמר בעייפות.
רון היה גדול מדני בשנתיים. דני ראה ברון אח טוב ורון ראה בדני קרצייה מהלכת.
הוא כל הזמן נהג להשפיל אותו ולהעליב אותו בנקודה הרגישה !
דני רצה להיות הגיבור של העולם, להרגיש כאילו העולם מונח על כתפיו והוא גיבור העל שבסוף גם זוכה בבחורה היפה – הייתה ידידתו, בר. דני רצה להציע לה חברות אבל הוא פחד לאבד את הכבוד – אבל תמיד בחלמות התשובה הייתה כן!
"בוקר טוב, ישנוני!" צעק אבא.
"היום שבת! אין בצפר-אז תן לישון!" אמר דני.
"חחח" צחק אבא ונתן לדני פליק באף "רציתי לבדוק אותך-אז שמע, היום בערב רון הולך למועדון.
הצלצול רעד.
דני לחץ על מענה וראה שזאת בר
דני ובר יצאו לטייל בטיילת שליד חורשתו של מר נאד פלוץ (ככה הם קראו לבעל השכונה הרשע שתמיד מציק או צורח
תמיד נהגו לשבת בלב החורשה כי תמיד היה שם מוצל ונעים.
לפעמים הם גם נהגו לשחות במקווה בחלק המערבי של החורשה.
הם היו נוהגים לדבר על דברים שמציקים להם ולא נוחים להם.
וכמובן לצחוק אחד עם השני.
כאשר כבר נהיה מאוחר הצטרך לחזור דני לביתו.
כשהגיע הביתה ראה דני את הוריו יושבים ליד דודה שביט באבל.
הוא לא ניסה לשאול מה קרה כי ידע שבמילא הם יענו לו לא עכשיו חמוד.
כאשר עלה במדרגות שמע למטה את קול הבכי של הורים: "לאן נעלם רון?!"
ואז הבין שקרה משהו לרון.
כאשר ניכנס לחדרו שמע צליל מוזר הוא סגר את הדלת ונבהל היה כתוב:
אתה הבא בתור!