הפחד עצמו-פרק 9 ואחרון!!!
אחרי בערך שעה שהייתי אצל דילן הותקפתי בשיעמום קליני.
אז יצאתי והיתקדמתי לעבר ביתי,לפתע הרגשתי רוח נושבת בעוצמה,למרות שעכשיו קיץ….
היסתובבתי,ולפתע הרגשתי שהעולם נישבר….
הרגשתי כאילו אני בעולם הבא משום מה-כיאילו אני,בגיהונום……
התחלתי לרוץ,אני לא יודעת למה…
התחלתי לרוץ כמו שמעולם לא רצתי,ואז עצרתי.
ראיתי דמות,קצת מטושטשת היתקרבתי באיטיות ועצרתי שוב,הדמות התבבהרה זה היה,דילן???
פתאום הרגשתי שבועטים לי בבטן ונפלתי ארצה,דילן היתקרב,ידעתי שזה הוא,ולא איזה שד מדומה,כמו שאני רואה בסרטים.
לא יכולתי לקום הרגשתי כאילו יש אבן גדולה ואני לא מצליחה לקום.
דילן פתח את פיו ואמר:״את טיפשה,זה לא היה לך מוזר שידעתי שגם את רואה את הדמות השחורה,את טיפשה בני האנוש טיפשים,אבל יצור נעלה,אני-הפחד,כן כן הפחד בכבודו ובעצמו.״
אני עניתי:״מה?״ אני הייתי בשוק לא ידעתי מה להגיד,רק נישארתי שם,על האדמה,פעורת פה…
פיתאום הרגשתי חמימות,הרגשתי נעים כיאילו,אני על המיטה הנעימה שלי,עם מר בלו(הדובי שלי),הרגשתי כאילו אני מנותקת מכול מה שקורה עכשיו,חוץ מהתחושה הזו…
הדבר הבא שאני זוכרת זה סירנות,של אמבולנס ואת אמא שלי ואבא,ואחותי הקטנה…
ואז הייתי במיטת בית חולים,ואז הדבר הריאשון שאני זוכרת זה,את דילן יש על כיסא מולי,מחייך ברישעות.
———————————–
תהיתם מאיפה אני רושמת,מאגף המשוגעים בבית החולים בנוי יורק.
אני מליסה,ברוכים הבאים לגהינום…
תגובות (2)
זה ממש יפה! אני מחכה לסיפור הבא!
תודה דרך אגב הוא יצא אבל תיכנסי לסיפור בשם:מראה