הפחד עצמו-פרק 8

היום הלכתי לדילן,רציתי לדבר איתו על ה…אתם יודעים.
בכול אופן אלכס הלכה איתי כי היא גרה שלוש בתים מימנו.
שהמשכתי ברגל פתאום עץ האלון העתיק החל לרשרש,בהיתחשב בעובדה שלא הייתה רוח…
היסתכלתי לאחור,וראיתי את הדמות השחורה אבל הפעם,ראיתי את העניים שלה והפה שלה,הם היו עניים כחולות כמו הים והיה שפתיים ורוד-אדום.
למרות שזו לא פעם ראשונה אני פוחדת כול פעם מחדש,אני בטוחה שזה לא בן אדם.
היא היסתכלה עליי,ואמרה ״רצח״ וחזרה על זה שלוש פעמים…
לא הבנתי כול-כך למה.
אחרי שהיא אמרה זאת היא היתקדמה אלי ונגעה לי בכתף הרגשתי פיתאום צמרמורת.
התעלמתי מזה והמשכתי ללכת.
הגעתי לבית של דילן,הוא היה בית חדש יחסית גדול וכשדילן הכניס אותי היה להם סלון,מרשים ביופיו.
עלינו לחדר של דילן,הוא היה חדש חשוך וקר,למרות שעכשיו קיץ.
על הקירות הרבה תמונות של צלבים וכוכבי שטן ודברים מוזרים כאלה…
קצת נלחצתי היתישבתי על המיטה החורקת שלו בבישנות..
ודילן ישב על כיסא מחשב שחור.
החדר שלו לא היה מרשים,אבל בנים,מי מבין אותם???
דילן הסביר לי על האישה והוציא ספר בעורך בינוני,הכותרת שלו הייתה:״דיאבלו״ (שזה אומר שטן)
הוא אמר לי ליפתוח בעמוד 25,פתחתי היה רשום שם משהוא בספרדית או לטינית,לא הבנתי מה כתוב..
לפתע הרגשתי צביתה היסתובבתי,אבל לא היה שם כלום…