הפחד עצמו-פרק 2

השעון המעורר שלי צילצל,לא שזה עזר כי נישארתי ערה בגלל,אתם יודעים מה…
כול היום אני חשבתי על,לעולם לא אשכח את הדמות השחורה.
היתלבשתי מהר אכלתי לקחתי את הילקוט וירדתי לקומה התחתונה שם אימי,אנני אבי,תומאס וכמובן אחותי הקטנה ישבו סביב השולחן אוכל הלבן עם המפה הזהובה ואכלו ארוחה בוקר.
הצלחת שלי כבר הייתה על השולחן,אכלתי במהירות ויצאתי.
התקדמתי במעלה הרחוב לבית ספר.
וכשעגתי ראיתי את ״שלושת המופלאות״(ה״מלכות של בית הספר״ סטפני פרל וסופיה,ה״ראש חבורה שלהם״)
חנונית פרל אמרה,זוזי את מפריעה לסי לעבור(סי=הכינוי של סופיה)
כמובן שזזתי אין לי כוח להיסתבך איתן,שוב מאז המיקרה שנתתי לסטפני אגרוף לעין.
הצילצול של סיום השעה החמישית(שעת ספורט-שחיה)צילצל כול הבנות והבנים הלכו למלתחות,אני נישארתי אחרונה.
אבל לפתע שמעתי קול,חשבתי שזה ג׳וש והחברים המפגרים שלו,אבל לא זה היה קול אחר קול שנישמע כמו,הדמות השחורה!
היסתכלתי ימין ושמואל,וכשהחזתי את המבט קדימה ראיתי אותה,את הדמות השחורה,נחרדתי היא היתה בערך סנטימטר מימני היא פתחה את פיה ואמרה משהוא לא מובן משהוא שני שמעה כמו:מחילות זנדובר?