"העיניים האדומות" – חלק 1 *

יום אחד, ילד אחד, הלך לבד ברחוב בשעת לילה מאוחרת. פתאום כבו כל פנסי הרחוב חוץ מאחד, הילד שנבהל החל לרוץ לקראת האור. כאשר הוא התקרב הוא שם לב שבמרכז מעגל האור עומדת דמות. היה משהו מוזר בדמות והילד נתקף בתחושה משונה. הוא נעצר בקצה מעגל האור ולא נכנס לתוכה והתבונן. אחרי כמה זמן הדמות התחילה להסתובב, לאט לאט, הוא שם לב למשהו בולט בפניה של הדמות ואז הוא הבין, הסנטר לא היה כמו שצריך, הוא היה ארוך בהרבה מהרגיל והוא ראה עוד שזה בעצם איש זקן מאוד. לפתע נפתחו עיניו של הזקן והוא לחש "היזהר!".

"אההה" צעד הילד וראשו נחבט בחלון הנפתח מעליו. הוא ניסה להיזכר במה חלם בזמן ששיפשף את ראשו בידו, הדבר היחיד שזכר היו פנים מעוותות, עיניים אדומות ולחישת אזהרה. "חלום מוזר" חשב לעצמו הילד. הוא התמתח הוריד מעצמו את השמיכות וקם מהמיטה. בזמן שהוא התלבש הוא שם לב שיש לו דם על הידיים "לעזאזל, בסוף אני עוד אקבל זעזוע מוח מחלון הנפתח הענקי הזה" חשב לעצמו הילד. הוא שתף ידיים, צחצח שיניים והלך לאכול קורנפלקס. אביו ואמו כרגיל לא היו בבית. אביו הוא מדען שעובד על כל מיני פרוייקטים רציניים אז הוא נשאר רוב השבוע במעבדת החקר שלו. אמו בשבע כבר צריכה להיות בגן הילדים. היא השאירה לו את הכריכים במקרר וכתבה לו בגיר "שיהיה לך יום נפלא" על הלוח התלוי ליד המקרר, הוא לקח את הכריכים מהמקרר כשפתאום הוא הרגיש שמשהו דוחף לו את הרגל. "ריצ'י מה אתה רוצה?", "מיאוו" ענה לו ריצ'י. הילד נאנח והוציא לחתול את האוכל הטעים שלו ושם לו אותו בצלחת. הילד הכניס את הכריכים לתיק ופנה לצאת מהדלת. "מיאאוווו" יילל פתאום החתול שלו, הילד הסתכל עליו, והחתול הסתכל על הילד. "אתה מתנהג מאוד מוזר היום ריצ'י".

בדרך לבית הספר הוא שם לב שהיה ממש שקט ברחוב, שקט בצורה יוצאת דופן. שום מכוניות בכביש, שום צליל טלוויזיות מהחלונות, לא הייתה רוח שנפנפה את העצים ,לא היו אנשים ברחוב ואפילו לא שמעו ציוץ ציפורים. רק הוא לבדו. חוץ מזה השמיים היו אפורים וזה נתן לכול אווירה מוזרה עוד יותר. זה הזכיר לו את הפעם ההיא שהוא נסע לחו"ל ועמד בשדה, שרר שקט שהוא לא היה רגיל אליו. כאשר הוא הגיע לבית ספר הוא הבין שמשהו לא בסדר. לא היה שומר בפתח השער ועל השער הייתה שרשרת עם מנעול גדול שסגרה אותו. הוא התקרב לראות אם יש מישהו בתוך הבית ספר והוא ראה שאין אף אחד. "טוב, כנראה יש יום חופש ששכחתי ממנו". הוא פנה ללכת כשפתאום ראה שלוש מודעות ענקיות שתלויות על הקיר ליד השער וזה מה שהיה כתוב:
מודעה 1:" בשום פנים ואופן לא להגיע לבית הספר היום".
מודעה 2:" אם קראתם את מודעה 1 חליתם במחלת העיניים האדומות"
מודעה 3:" הבית זה המקום הבטוח אך אין לצאת ממנו מרגע שנכנסתם כי הוא חד פעמי".

הילד הסתכל סביב לראות אם יש עוד מישהו אבל הרחוב עדיין היה ריק. "זאת כנראה מצלמה נסתרת או משהו" צחק הילד והסתכל שוב מסביב. הוא התחיל להרגיש שהכול מוזר מדי והחליט ללכת הביתה. אחרי כמה צעדים היה נדמה לו שהוא ראה משהו מקדימה, הוא עצר לרגע והסתכל , לא היה שם כלום " זה בטח רק הדמיון שלי" הוא החליט והמשיך ללכת. אחרי עוד כמה צעדים הוא ראה משהו שוב, הפעם הוא שם לב שזה היה אדום, "מישהו משחק בלייזר?" חשב לעצמו. הוא עמד כמה זמן וחיכה שזה יופיע שוב. אחרי כמה שניות זה שוב הופיע, ממש לרגע, הופיע ונעלם, ואז זה שוב קרה, הופיע ונעלם. הוא נבהל קצת "מאיפה זה בא בכלל?", בפעם הבאה שזה הופיע הוא שם לב שאלו היו שתי נקודות אדומות, וחוץ מזה כשהם הופיעו היה צליל מוזר כזה, כמו זמזום דבורים חלש. הוא עצם את עיניו, והנה זה, ממש מולו בחשכה של עיניו העצומות, שתי נקודות אדומות, והם המשיכו להתקרב אליו כל זמן שהוא השאיר את עיניו סגורות והתלווה אליהם רעש הזמזום הזה שהתחזק ככל שהנקודות התקרבו. הוא פקח את עיניו, ליבו דפק והוא היה מכוסה בזיעה קרה, היה לו קשה לנשום " מה לעזאזל?!" הוא נבהל. הוא עצם את עיניו שוב ושוב והנקודות האלו התקרבו כל פעם, עד שהם כבר לא נראו כמו נקודות אלא עיניים אדומות. הוא פתח את עיניו והתחיל לרוץ בשיא המהירות את כל הדרך הביתה וניסה לסגור את עיניו כמה שפחות. כשהוא הגיע הביתה העיניים האדומות כיסו כבר יותר מחצי מהחושך בעיניו והזמזום היה כמעט מחריש אוזניים. הוא פתח את דלת הבית ונכנס.

המשך יבוא…