הסטנדאפיסט (פרק 6)

היא אמרה לי:"אתם חדשים פה?" והמשיכה לאחוז את ידי. ניסיתי לשחרר אותה אבל ככל שהתנגדתי -כך היא הידקה את היד שלה !
"כן.." עניתי לה.
היה לה פרצוף פלצני. בלי להכיר אותה אני מתאר לעצמי שהיא מהטיפוסים האלה שהולכים לראות אופרה, או שותים תה בצהריים במועדוני קריאת ספרים..
אבל בתוך העיניים שלה היה משהו שהיה קשה להרפות ממנו. לא בדרך הטובה כמו אצל מרב!..

המוזיקה חזרה. הפעם המוזיקה הייתה יותר קצבית והאנשים רקדו נורמלי. קרוב אחד לשני. והפעם, הם רקדו מעפן.. כנראה שהריקוד משנה את האנשים!..
"בוא, תרקוד איתנו" אמרה ומשכה אותי. סובבתי את הראש למרב והיא אמרה בחיוך:"זה בסדר! לא מתחשק לי לרקוד עכשיו בכל מקרה".
באמת לא התחשק לה? או שהיא אמרה את זה כדי שאני אבין שמתחשק לה . אני שונא את הקודים האלה!
"אני לא יודע לרקוד" אמרתי. למעשה, לא ממש רציתי גם להשאיר את מרב לבד.
"בוא, נסה לפחות!" אמרה ושמה את היד שלי במותן שלה.
"לא, לא .." אמרתי והורדתי את היד.
"מה קרה?" היא הייתה נראית פגועה. "אה.. האישה שם היא חברה שלך..?" היא הסתכלה על מרב.
"אהה.. לא. היא סתם, חברה." אמרתי .
"אז..מה הבעיה?" היא חייכה והחזירה את היד שלי על המותן שלה.

מה הבעיה שלי באמת? זה לא שאני בוגד במרב או משהו! יש לה את בנימין, היא ברור לא רוצה קשר איתי אם היא עומדת שם ומחייכת .. אם היו לה רגשות אליי היא הייתה צריכה לומר לי. אני לא צריך לנחש.

אז אני והאישה המשונה רקדנו, אפילו שאין לי מושג איך הצלחתי עם הסרבול שלי..ואז, הייתה לי סחרחורת קשה ובזמן מסויים איבדתי יציבות ונפלתי.

"אוי שיט!" שמעתי את מרב צועקת. ואז עצמתי עיניים.
הרגשתי צמרמורת עוברת בכל הגוף שלי. כל מה ששמעתי ברקע זה את הכינור.
הייתי במין חלון שחור כזה. מבחוץ עמד האיש הזקן שדיברתי איתו
"ברח!" הוא צעק לי "לך ואל תחזור!!!" הוא זעק כל עוד נפשו בו. נבהלתי נורא. ראיתי את מרב , היא חייכה. היא הייתה נראית מאושרת משום מה.
ואז פתאום היא נעלמה.
עמד מולי מנהל המלון והפך לשלד. הרקע השחור הפך לרקע אדום.
ראיתי משאית שועטת לעברי, המשאית שהתנגשה בי. אני לא אשכח את זה! היא שוב דרסה אותי. אבל הצלחתי לקום. קמתי והסתובבתי ומאחוריי עמד השלד והתחיל לחנוק אותי..! לא יכולתי לנשום!.. לא יכולתי לנשום!..
ואז קמתי בפאניקה.

"סופסוף התעוררת?" שמעתי קול של אישה במטבח. לא ידעתי איפה אני.
"הא?" מצמצתי בחוזקה לוודאות שיצאתי מהסיוט הזה. הסתכלתי סביב וראיתי שאני באחד החדרים בבתי מלון.
מהמטבח יצאה האישה שרקדתי איתה באולם. כנראה נשארתי פה הלילה.. בחדר שלה.
"אוי שיט…!" קמתי מהר מהמיטה, הייתי לבוש למזלי.
"אל תדאג!" היא חייכה וגלגלה עיניים. "לא עשינו כלום.. אתה התעלפת לפני שהספקנו לעשות כיף" אמרה ולגמה קפה מכוס של הבית מלון. "אתה יותר מדי לחוץ, שחרר.."

"איפה מרב???" שאלתי. "אנחנו בחדר שלך ?"
"מרב? אהה זאת החברה שהיא לא חברה שלך?" היא צחקה. "היא נמצאת בחדר הסמוך אל תדאג.."
"מה יש בחדר הסמוך?" שאלתי ולפני שהספקתי לקבל תשובה שמעתי דפיקה בדלת.

"מי שם?" שאלתי. מה אני עושה לעזאזל!? זה לא החדר שלי בכלל!
"מרב.."
הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה. היא תכעס! אפילו ש..טכנית לא עשיתי כלום.
פתחתי את הדלת וראיתי את מרב בוכה. היא ניסתה להחזיק את הדמעות אבל הם פרצו יותר חזק כשהאישה מהאולם נופפה לה לשלום בתוך החדר.
היא לא אמרה כלום. היא פשוט רצה במדרגות למטה.
"מרב חכי!" הפעם באמת דפקתי את המצב…!

"רוצה שאני אלך לדבר איתה?" הציעה האישה. "היא בטח תעדיף לדבר איתי ולשמוע ממני שלא קרה כלום."
"זה עניין ביני לבינה"
"אבל זה ברור ש'בינה' לא רוצה לדבר עם 'בינו' !". היה משהו בדבריה.
"תודה.. אל תטריחי את עצמך"
"אוי נו באמת! למה אתם כאלה דרמטיים? זה בסך הכל סקס." שוב היא גלגלה עיניים. היא יצאה מהדלת לכיוון מרב ואני נשארתי בפנים.
סגרתי את הדלת ואז נזכרתי.. הדלת ננעלת אם סוגרים אותה! אין לי מפתח! מה אני אעשה?

הדירה נהייתה קרירה פתאום.. היה משב רוח חזק. והאור פתאום הבהב.
הסתובבתי לחפש כרטיס או מפתח באחת המגירות, אבל בשנייה שהסתובבתי, השלד שהיה בחלום שלי התחיל להתקיף אותי !!!
הוא חנק אותי! התחלתי לבעוט ולבעוט כמה שאפשר! ללא עוזר, הוא חנק אותי.
"ה..הצי..לו.." ניסיתי לצעוק! דפקתי את הידיים על הדלת, שאנשים ישימו לב!
הוא הידק את החניקה והרגשתי חולשה. "דור?!" שמעתי קול מהדלת שמנסה לפתוח אותה.. זאת על בטוח הייתה מרב!
"דור?! זה לא מצחיק! תפתח!" אבל לא יכולתי לענות, נחנקתי..