הסטנדאפיסט (פרק 2)

כשהתעוררתי, ראיתי מולי תקרה לבנה וכמה צינורות. לא יכולתי לזוז, רק ניחשתי שאני בבית חולים.
"דור??" אמרה מרב בדמעות וחייכה.
מרב ואני מכירים משנה שעברה. מצאתי אותה ברחוב, היא הייתה הומלסית שאיבדה את כל הדרך שלה ולא הייתה עם משפחה תומכת, והייתה לי דירה ענקית, ומי רוצה להיות לבד בדירה כזו ? אז הזמנתי אותה לגור איתי, ופשוט מאז, התחברנו.
"וואי דור! " היא חיבקה אותי. אני חושד שהיא אוהבת אותי אבל אני לא בטוח.. בכל מקרה, אני אוהב אותה.
"מ..מרב " הצלחתי להזיז את השפתיים. זאת הייתה הפעם הראשונה.

מרב קראה לאחות , היא באה, התחילה לרשום כמה דברים בפנקס ואמרה לי:"טוב שחזרת" בחיוך.
אחרי כמה דק' של התאוששות, מרב התחילה לספר לי מה קרה.
היא סיפרה לי הכל- החל מהבדיחה על ליידי גאגא עד המשאית שהתנגשה בי ובמקום לעצור בצד לראות מה מצבי, המשיכה הלאה. היא סיפרה לי שהלכה למשטרה והתלוננה על הנהג הרשלן, אך הם אמרו שזה יקח זמן לתפוס אותו.
"אהה יש לי גם בשורות טובות!! " אמרה מרב בהתלהבות והוציאה עלון מהתיק שלה.
"אתה רואה את זה ? " היא הגישה לי את הדף ובתוכו היה מידע של בית מלון . על הדף היה כתוב כך:
'בית מלון פורכיף ! בית מלון כל כך טוב שלא תירצה לעזוב! ' .

"אהה…. מר-ר-ב .. את ב-ב-טוחה שבמצ-צ-ב שלי ז-ז-ה טוב ?" שאלתי, גימגמתי קצת כי כל כך הרבה זמן הייתי בתרדמת שהשרירים שלי שכחו איך להוזיז את הלסת!
"חח לא, טיפשון! אתה לא הולך להיות אורח בבית המלון- אתה הולך לעשות שם סטנדאפ!" אמרה והפכה את הדף כדי להראות לי את פינת ה"צרו קשר " של המלון. מוזר, היה שם רק מס' טלפון וכתובת.
"כמובן שתצטרך להתאושש קודם" אמרה מרב ויצאה מהחדר, אבל השאירה בידיי את הדף. "החלטה שלך".

עברו מס' חודשים, ועם קצת פיזיותרפיה וקצת כח רצון- הצלחתי ללכת שוב. עדיין היד שלי הייתה עם גבס והייתה לי פציעה בלתי הפיכה בפנים, האף שלי היה עקום כלפי מעלה והעין הימינית שלי קצת נסגרה בעפעף.ולא היה ניתן לשחזר את הפנים שלי לקדמותם כי בכל זאת.. נדרסתי ע"י משאית!

אני לא אחד שאוהב לשכב במיטה ולא לעשות כלום, אני תמיד הייתי טיפוס עם תזז . או כמו שאחרים אומרים – בחור עם קוץ בתחת . אני פשוט יודע שעדיף לי לצאת מהבית חולים הזה כמה שיותר מהר.

בפעם הבאה שמרב באה היא הביאה לי זר פרחים ומבט קודר.. שאלתי אותה מה קרה, והיא אמרה לי:"דיברתי עם אבא שלך… ביקשתי ממנו שיחזיר לך את העבודה! אבל הוא אמר שהוא נתן לך יותר מדי אופציות והיה עדיף אם היית מלצר במסעדה ולא סטנדאפיסט" אמרה,"אבל, הוא הביא לך פרחים!" חייכה קצת וניסתה לייפות את המצב.
כן. בעל המסעדה שהותיר אותי מובטל זה אבא שלי.. בגלל זה הפגיעה הייתה כל כך חזקה. מאז שאני מכיר אותו הוא היה קשה כאבן .. אני בטוח אפילו שהפרחים הללו זה לא ממנו, בטח זה ממרב שקנתה אותם וניסתה להגן עליו כדי לא לצער אותי.. אחח מרב. לפעמים היא משגעת אותי .
" מרב תעזבי הכל, אני חייב לצאת מכאן" לחשתי לה, לא יודע למה אפילו, זה לא נגד החוק לצאת מבית חולים נכון ?..
"השתגעת!? תראה איך אתה נראה! אתה נשאר פה לפחות עוד חודשיים!" אמרה וסידרה בעצבנות את הזר פרחים באגרטל ליד המיטה שלי. "אני לא אסלח לעצמי אם יקרה לך משהו…"
"מרב, תקשיבי, אני לא צריך כמה חודשים, תסתכלי עליי: ללכת?-אני יכול. לדבר?-אני יכול. לאכול?- אני יכול. רק אני לא יכול להרים דברים כבדים אבל חוץ מזה הכל פיקס! הגבס מהיד ירד בכל מקרה. לא כל מי שיש לו גבס צריך להיות בבית החולים!" טענתי להגנתי.
"דור, לא!" היא אמרה. העקשנות שלה זה אחד הדברים שמטריפים אותי בה, הן במובן טוב והן במובן רע.
"לא משנה… ידעתי שלא תביני אותי" אמרתי והתכרבלתי במיטה ונשכבתי על הצד.
"חחח… לא יעבוד לך לשחק לי על המצפון."
אבל אני נשארתי מכורבל, ידעתי שבסופו של דבר זה יגיע לה.
"דור?"……"יאוו איזה נודניק.. בסדר אני אוציא אותך"
"יופי!" קמתי מהמיטה והתחלתי לסדר את כל הדברים שלי בתוך התיק 'החלמה מהירה' שמרב הביאה לי.
"אתה לא אמיתי.." מרב אמרה והנידה את ראשה בעיניים עצומות. " אתה צריך לעשות סטנדאפ על עצמך, אני בטוחה שזה ישעשע כמה אנשים" אמרה והתחילה לעזור לי לארוז.

אז עכשיו, כשהכל מוכן , אפשר לצאת מבית החולים המבחיל הזה סוף כל סוף!
"אמאלה!" מרב צעקה מאחוריי. הסתובבתי מהר וראיתי….