הסטנדאפיסט (פרקים 3+4)

"אמאלה!" "אמאלה!" מרב צעקה מאחוריי. הסתובבתי מהר וראיתי את בנימין עוצם לה את העיניים .
"נחשי מי זה ?" אמר וחייך. "ששש אל תגלה לה " אמר לי.
"בנימין! זה לא מצחיק!" אמרה מרב ובכל זאת צחקה . הוא הוריד את הידיים מהעיניים שלה.
בינימין נישק את המצח שלה וחיבק אותה צמוד אליו.
בא לי להקיא.. לא כי אני אוהב את מירב , אני פשוט שונא אותו.. בנימין ומרב חברים, נכון, אבל זה לא קשור , פשוט הבן אדם הזה לא בא לי טוב בעיניים.. משהו בהתנהגות שלו דוחה אותי.
אתם מן הסתם חושבים "בטח… ברור ברור.." אבל באמת שזה לא בגלל מרב !
"אהה, דור ! שמח לראות אותך הולך, מצטער שלא באתי היו לי ..סידורים לעשות באמת שניסיתי ו.."
"אני לא צריך את התירוצים שלך" אמרתי והתחלתי ללכת. "את מתכוונת להתמזמז איתו כל היום או לבוא איתי?" פניתי למרב.
"חכה! " בינימין רץ אחריי , עד שהוא השיג אותי ואמר:"תקשיב, אחי, אני קצת לא בסדר עם העובדה שמרב גרה איתך בבית, אתה יודע.. בכל זאת זה קצת חסר טאקט. חשבתי שאולי עדיף ש…"
"היא תעבור לגור אצלך..?.." השלמתי את המשפט. פחדתי מהמשפט הזה כל כך כי ידעתי שהוא יבוא מתישהו. "אני לא יודע, תשאל אותה , החלטה שלה" אמרתי והסתכלתי על מרב שניסתה להשיג את עקבותינו.
"דור, אפשר לדבר איתך שנייה ?" מרב אמרה בפנים זועפות וגררה אותי לצד ביד. (בלי הגבס אל תדאגו)
"מה נראה לך!? איך אתה מדבר אליי ככה מול כולם? ובכלל מול בינימין!"
"מרב, תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת מעדיפה להיות איתו יותר מאשר איתי בבית" אני לא יודע למה המשפט הזה יצא מהפה שלי … ודווקא עכשיו?! אולי אני באמת חסר טאקט..
היא עמדה שם בפה פעור והיא פשוט בהתה בי. משהו במבט שלה אמר 'עם בנימין'.
"זה מה שחשבתי " אמרתי והמשכתי ללכת.
"תעזבי אותו" שמעתי את בינימין אומר למרב.. רק לומר את השם שלו מגעיל אותי בפה ומשאיר לי טעם של קיא.
יצאתי מהדלת והתחלתי לנשום אוויר . הייתי צריך את זה.
"רוצה שאכטה?" פנה אליי לפתע איש זקן שנראה כאילו הוא עומד להתעלף כל רגע מהעשן.
"איך ידעת?" אמרתי ולקחתי את הסיגריה מהחפיסה שהוא הציע לי.
ישבנו על הספסל. הזקן בחן אותי מכף רגל ועד ראש.
"אז מה קרה לך?" שאל.
"סתם.. התנגשה בי משאית" אמרתי. לדעתי הקטע עם מרב גרוע יותר מכל . לא משנה כמה משאיות יתנגשו בי.
עכשיו תורי היה לבחון את האיש. הוא היה נראה בסדר לגמרי. קצת לא בריא בגלל העשן אבל בסדר יחסית. "ומה קרה לך?".
הוא רק נשף עשן והסתכל הצידה.
"סליחה אם אתה לא רוצה לומר אתה לא חייב.."
"לא לא ,זה בסדר.. לפני כמה שנים הייתי מעורב בתאונת עבודה "
"אז למה אתה כאן עכשיו?"
שוב- רק נשף עשן.
ניסיתי להעביר שאלה.. "אז במה עבדת?"
"הייתי סטנדאפיסט"
"באמת? איזה קטע ! גם אני כזה! רק אחד לא מצליח.."
"חחח אל תדאג אל תדאג, קח צעד אחר צעד ותגיע למקומות גדולים."
הוא עצר וזרק את הסיגרייה על הרצפה ודרך עליה. "הייתה לי מעריצה" הוא פתאום אמר.
"היא ניסתה להתנקש בי" .
"חח גם כן מעריצה" אמרתי לו בגיחוך.. אבל הייתה לו ארשת פנים רצינית לגבי זה. "מה היא עשתה?"
"היא חנקה אותי" סינן מפיו והסתכל למטה."טוב… זה או היא או הסיגריות לא? חחח" אמר הסנדאפיסט הקשיש.

"דור!" שמעתי את מרב קוראת לי "הנה אתה.. מה אתה עושה פה?"
"סתם, מדבר עם חבר "
"איפה?"
הסתכלתי לצידי ולא ראיתי אף אחד!… "בטח הכדורים התחילו להשפיע" מרב לחשה לי.
"אני… אני נשארת איתך." היא אמרה "אני לא יכולה לעזוב אותך סתם ככה! ודיברתי עם בינימין, הוא מבין."
זה היה הרגע שבו הייתי בטוח שגם היא אוהבת אותי חזרה. חיוך לא רציונלי היה על פניי "מוזר, איתי הוא דיבר אחרת לגמרי.. אבל, ברוכה השבה " ניסיתי לא להראות התלהבות.. כי זה יהיה באמת חסר טאקט!..

שנינו הלכנו הבייתה והתמקתי מחדש. היה כבר מאוחר כשחזרנו .
בלילה, חשבתי על האיש שפגשתי… אני הייתי בטוח שהוא אמיתי. אחרת איך זה ייתכן שפתאום צצה לי סיגרייה ליד?! אין מצב שדימיינתי את זה. מעניין לאן הוא הלך.

בבוקר למחרת, החלטתי שאני הולך לראיון עבודה בבית מלון ,מרב ליוותה אותי כמובן מרצונה החופשי.
"אני שמחה שאתה קם על הרגליים כל כך מהר! פחדתי" היא אמרה ונכנסה למכונית לנהוג במקומי.
"תרגעי מרב, אל תתלהבי, עוד לא התקבלתי."
"תשתוק אתה תהיה בסדר גמור"
"מרב!!! תסתכלי על הכביש!!!" לפתע ראיתי משאית ענקית צופרת ובאה בכיוון שלנו ! עצמתי עיניים .
"אמאלה דור מה קרה לך ? הבהלת אותי אל תעשה את זה שוב" מרב אמרה בהתנשפות.
פקחתי עין אחת וראיתי שבאמת אין שום משאית.. "הכדורים האלה ב א מ ת לא עושים לי טוב." אמרתי.

אחרי רבע שעה הגענו למקום.
"זה לא נראה כמו בתמונה.." אמרתי למרב בוחן את השער
"מה ציפית? אתה יודע כמה זמן הבית מלון הזה עובד?" .נכנסנו פנימה. דפקנו על הדלת של המנהל
"סליחה???" אמרתי . ההד במקום עשה לי צמרמורת . ציפיתי שיחסית לבית מלון המקום יהיה יותר הומה. הוא היה ממש שקט.
המלון היה ענק וכל דבר ודבר בו היה נראה כל כך אסתטי אבל קצת עקום. מבחוץ המלון נראה זוועתי אבל כשנכנסים לבפנים רואים את האולם והבמה הגדולה. 'בבמה הזו אני אולי אעשה מופע' אמרתי לעצמי רגע לפני האודישן.
סוף סוף מישהו פתח את הדלת הוא היה נמוך קומה אבל פניו היו מלאות שמחה .
"באנו בשביל המשרה שהתפנתה לבדרן , אני רוצה לנסות להיבחן" אמרתי לו בעקביות . באודישנים הדבר הכי מסוכן זה להראות חולשה. בעסק הזה צריך להיות כריש! 'eat or be eaten ' .
"אז ..? למה אתה מחכה? עלה לבמה!" רץ הצוציק שקרא לעצמו מנהל המלון והדליק את הזרקורים.
"..עכשיו?!" שאלתי בתדהמה.
"כן ! אני מעדיף כמה שיותר מהר !" ונקש באצבעותיו לזרז אותי . "אבל, מה פשר הגבס בידך , ילדי?"
"עברתי תאונת דרכים לא מזמן.. אבל חוץ מזה אני בסדר! רק קצת בפרצוף אבל באמת שזה בסדר"
הוא הסתכל עליי וכל הפנים השמחות שלו נהפכו לעצובות. למעשה, יותר למפוחדות.
עמדתי על הבמה, והזרקורים האלה היו כל כך חזקים, ממש הרגשתי שאני נמס. לא יכולתי לראות אותו ואת מרב, אבל ידעתי שהם יושבים שם על הכיסאות. אולי זה טוב לא לראות את הקהל.

התחלתי ועשיתי מופע שכתבתי כששהיתי בבית חולים , רצתי מקצה של במה לקציה השני, נתתי את הנשמה ובסופו של דבר שמעתי את המחיאות כפיים של מרב והמנהל. "התקבלת!" אמר המנהל.
"התקבלת לפורכיף ! בית המלון שלא רוצים לצאת ממנו.. ברכותיי.." לא יודע למה, אבל משהו בפרצוף שלו השתנה.. העיניים שלו התרחבו קצת.
"והוו!!!!" מרב צעקה והתחילה לקפוץ במקום! אם לא הייתי מתקבל עדיין הייתי מעדיף לראות אותה ככה..
"הנה! מפתחות לחדר בבית מלון!" העבודה דורשת שהעובד במקום יגור באחד החדרים בלי לשלם. "חדר 497"
"מעולה! אה.. תגיד, איפה כל שאר האנשים ?" שאלתי אותו , היה נראה לי חשוד כל העסק פה.
"הם בקומה למעלה, יש שם מוזיקה וריקודים, תעלו !"
"בוא!" מרב אמרה בחיוך והתחילה לעלות במדרגות .
עליתי אחריה ואיש התנגש בי "אווצ' סליחה." אמר בזריזות וירד מהר מהר במדרגות. הסתכלתי על פניו , הן היו מכוסות מהז'קט שלו אבל יכולתי לראות בבירור שזה האיש שדיברתי איתו בספסל הבוקר!
"חכי שנייה" אמרתי למרב ורצתי אחריו, הוא כבר יצא מהמלון.
כשיצאתי לא ראיתי אף אחד. חוץ ממישהי שעברה במקרה עם הכלב שלה.
חזרתי לבית המלון והחלטתי לשכוח מזה, אז אני ומרב עלינו לקומה העליונה וראינו…….