המראה של קיה 2
הלא-אני אחזה בי וקשרה אותי לכיסא, ואז הסתובבה סביבי ושרה "איימי איימי, איימי הקטנה, הולכת לאיבוד, לגמרי לבדה, איימי שלנו, איימי הקטנה, לאיימי שלנו מגיעה מתנה," שוב ושוב. "מי את?" שאלתי בקול רועד, "אני את, זה לא ברור?" שאלה "לא את לא אני, אני לא נראית ככה, והע- והעי- והעיניים שלי לא נראות ככה" מחיתי "אבל אנחנו כן אחת, הסודות האפלים שלך, הכמיהות הסודיות שלך, אני כל מה שאי פעם רצית להגיד ולא העזת. אני את במהותך האמיתית" אמרה ברוך. נאלמתי, לא רציתי להאמין שיש לי קשר אליה, אבל משהו בתוכי הרגיש שזה נכון, שהיא אני, וכל הדברים שמעולם לא אמרתי. "אוי חמודה, אני יודעת שזה נורא קשה להאמין, אבל את יודעת במעמקי ליבך, שאנחנו אחת. ובקשר לעיניים? שבי ותתרווחי לך, אני אספר לך את הסיפור:" חייכה, ואז נקשה באצבעותיה, מתוך ידיה יצא ערפל אדום, וכשהגיע אליי, היה לו ריח כל כך נעים.. כל כך נעים… מתוך הערפל שמעתי כמו מתחת למים, המילים נשמעו שבורות, אבל הקול היה עדיין ברור : "נולדתי ביום ההולדת השישי שלך, את בטח זוכרת את המגעילה הזו, שהרסה לך את יום ההולדת?אז נולדתי אז, נראיתי נורמלית לכל דבר,ככל שאת נחלשת, אני התחזקתי, ניזונה מהייאוש והפחד שלך. כשהיינו בנות חמש עשרה מכשף צעיר וחזק התאהב בי, וכשדחיתי אותו, הוא העניק לי את אלו" הצביעה על העיניים שלה " כדי שתמיד אתבלט, שלעולם לא אוכל להיות עם אנשים שוב. אחכ רצתי לעליית גג נטושה, בוכה שאף אחד לא יאהב אותי שוב. נחשי כמה הופתעתי כשמצאתי את המראה, המראה שדרכה נכנסתי- המראה של קיה, שהיא בעצם לא מראה אלא חלון, שמאפשר לנו לראות דרך המימדים. שם גם פגשתי את קיאו, הבלוטאי שראיתי. אבל עכשיו אני כאן. ואני לא הולכת לשום מקום. בעצם, נראה לי שהיקום הזה לא גדול דיו לשתינו. כמה טראגי זה יהיה אם את פשוט…תיעלמי."
תגובות (1)
אני לא יכולה אין לי פייסבוק