הליצן

פטי סגרה בשקט את דלת המקרר, אחת בלילה, והיא רעבה, כדאי מאוד לא להעיר את ההורים, כי הם יכעסו שהיא אוכלת מאוחר כל כך.
פטי עלה במדרגות בשקט ונכנסה לחדר.
״ אני לא אשן כל הלילה.״ מלמלה לעצמה, ופיהקה. פטי רצתה לישון יותר מכל דבר אחר, אבל אחרי מה שקרה לה היום היא לא יכולה להרשות לעצמה להירדם, זה יהיה כמו להתאבד.
״פטי מקלארק. מעניין, את תשלמי או לא?״ שאל ג׳ון באחר הצהריים לפני כן.
״ לא אני מוותרת על הגלידה. בפעם הבאה ג׳ון.״ אמרה פטי בחשש. ג׳ון היה המוכר בקיוסק, כל מי שוויתר לקנות משהו, או שביקש לשלם בפעם אחרת, לא חזר יותר. פטי ידעה איזה סיכון היא לוקחת.
״פטי…״ נשמעה לחישה מבעד לחלון, פטי הביטה לשם אך לא ראתה דבר, חוץ מעלה ששרט את החלון והשמיע צליל שנשמע כאילו לחש ״פטי״.
ליבה של םטי יזר לקצבו הרגיל אך עדיין לא עצמה עין, אף לא לרגע.
״פטי״ שוב נשמע, הפעם בקול מעט גברי יותר. פטי הציצה לעבר הדלת אל מקור הרעש, זו הייתה השתפשפות הדלת ברצפה, באמצע הלילה הכל נשמע כשמך.
״פטי״ שוב נשמע לחש מהחלון, ועמד שם ג׳ון מחופש לליצן. פטי ניסתה לצעוק אך מפיה לא בקע שום צליל. ג׳ון טיפס אל חדרה של פטי ותפס אותה בצווארה.
״היית צריכה לקחת את הגלידה…״ אמר וחתך אותה.