הליצן המדמם – סיפור בפרק אחד

אני ריקה חלולה מבפנים חסרת רגשות כמו מכונה עומדת כבר שנה וחצי ולא עושה כלום,אני כלום
הכל התחיל כשהייתי בת 12 וקצת וההורים שלי הרשו לי ללכת עם חברות לקרקס האימה לבד
היה שם אוכל מגעיל(הצורות היו מגעילות כמו עיניים ומעיים) היו שם מלא רכבות שדים כמה אוהלים להקרנת סרטי אימה ומלא עשן שעליו עשו אפקטים של רוחות זה היה ממש מגניב אבל לא פחדתי מכלום חוץ ממנו מהבובה הענקית של הליצן המדמם עיניים חלולות ומהן נוזל דם חיוך שטני נעליים קרועות ובהן רגליים חיוורות עם שתי אצבעות כרותות
ומשום מה הרגשתי כאילו דרך החורים הריקים בעיניים הוא בוהה בי
וזה העביר בי צמרמורות ורעד ענק ואז אמרתי לעצמי שזו רק בובה מפלסטיק ואלו סתם תחושות
אבל אחרי קצת חשדתי שאף אחד מהסתמים ממקודם לא היה נכון חשדתי כי כל פעם שהסתובבתי לא משנה לאן הלכתי הוא היה שם ואז אני וחברות שלי התפצלנו ל2 קבוצות כדי לסרוק יותר
אבל רק אני פחדתי באמת לא שיתפתי אותם ואז שלחתי לחברתי בקבוצה השנייה סמס
-״גם אתן נתקלתן בבובה של הליצן המדמם??״
-״לא למה איזה בובה זו עברנו חצי יריד ולא ראינו אותה:)״
-״את בטוחה?״
-״100%״
ואז ההבנה התחילה לטפטף לי לראש לאט לאט וזה מה שהבנתי 1.הוא עוקב אחריי 2.הוא בוהה בי זה לא בצחוק 3.הוא חי 4.הוא ממש ממש מפחיד אותי
ואז הודעתי לחברות שלי שאני הולכת לשירותים הם שאלו אם אני רוצה ליווי ועניתי שלא -לא מטומטם שהרס לי את החיים
פתחתי את הדלת של שירותי הנשים שכמובן היו מעוטרים בקישוטים מפחידים עיניים שלדים ליצן מדמם מעיים מגומי בסבונייה רגע?? ליצן מדמם?? ואז צרחתי את הצרחה הכי חזקה שצרחתי בחיים שלי רציתי לברוח אבל הדלת ננעלה
הייתי שם לבד עם הליצן המדמם הבובה הפחידה אותי כלכך שהרגשתי שאני עומדת למות
ואז הוא התקרב במהירות כזאת כאילו היה בובה של ילד קטן שהזיז אותו
הוא התקרב עוד פעם ושוב ושוב ועיניו היו מול עיניי והקור שלהם חדר לי לנפש
כאילו הוא מנסה לקחת אותה ואז ראיתי את גופי צונח על הרצפה מת ואז חברותיי נכנסו הם שמעו מרחוק את הצרחה שהן זיהו כשלי לקח להן זמן למצוא אותי אבל אני כבר התחלתי להישאב לתוך הליצן הן צרחו ושפכו עלי מים מדדו לי דופק וצרחו נטלי קומי נטלי אבל זה לא עזר גופי היה שם מוטל רפוי על הרצפה ונשמתי בתוך הליצן ומאז אני עוקבת אחרי ילדים חלולה ריקנית חסרת רגשות ומפחידה אותם בוהה בהם ורוצחת בלי להרגיש חרטה…