היא נוקמת… חלק א

הסתכלתי מהחלון וראיתי את הירח. מסתורי, שקט.
פתאום צלצל הפלאפון.
"אלה! בואי לבית שלי עכשיו! לא משנה למה פשוט בואי." וניתקה. משום מה זה לא הרגיש לי מוזר והלכתי. הרחוב היה ריק והמנורות לא עבדו, כל הסמטאות היו ריקות ולא נסעו מכוניות.
הגעתי למעבר החציה, הרמזורים כולם הבהבו. העולם כאילו ניסה להגיד לי לחזור לאחור. אבל פחדתי לחזור לבית הריק שלי. הגעתי לפתח הבית של ימית.

האורות היו כולם כבויים חוץ מהחדר של דור, דור פתח את הדלת.
"אלה מה את עושה פה?"
"ימית התקשרה ובקשה שאני יבוא…"
"ימית? אבל היא לא בבית כבר יומיים… טוב תכנסי"
הוא הדליק את האורות, ולפתע מישהו נקש בדלת. כשדור פתח אותה דין וענת עמדו שם אם אותו סיפור כמו שלי. ישבנו כולם מול הטלויזיה כשלפתע דין הבחין במשהו על עדן החלון.
"למי הביאו ורד?" הוא צחקק והתחיל לקרוא את הפתק.
"כולם כבר פה….." הוא השתתק והתרחק מהחלון. היה לו מבט מסונוור והוא נהיה חיוור כמו רוח. עברה לי צמרמורת בגוף.
"מה יש לך אחי? התרגשת יותר מידיי?" ענת צחקה. אבל דין לא הגיב. נגשתי אליו והתחלתי לקרוא את הפתק בקול.
"כולם כבר פה… נו שנתחיל?! לא ציפיתם לי נאכון?" פתק מוזר, פתאום כולם השתתקו. הידיים של דין התמלאו בדם ושריטות. הוא הפיל את הורד והתחיל לצאת דם מהורד בכתובת:"הדם הזה לא מוכר לכם?".
דין התעלף, ידיו מלאו את הרצפה בדם. נסיתי לעצור את הדם, דור הביא ערכת עזרה ראשונה וענת נסתה לעשות חסם עורקים אבל הדם המשיך לצאת.
חשבתי על לברוח, חשבתי על לקחת את עצמי ולברוח אבל הצמרמורת והפחד עצרו אותי. מה זאת אומרת הדם הזה מוכר לכם?. דין נעלם בכתם הדם, תבע בתוכו.
דור וענת משכו לי ביד והתחלנו לרוץ לבחוץ. הוא נעל את הדלת.
"אולי זה יעכב את……. המה שזה לא יהיה.. בואו."
רצנו מלא, ותחלתי להתנשף. הייתי מפוחדת פעימות הלב שלי גברו ואפשר היה לשמוע אותם מרחוק.
עצרנו לרגע, ענת נעלמה.
"איפה ענת?" הקול שלי היה צרוד
"לא יודע, היא הייתה לידי הרגע…. טוב בואי"
רצנו, עד שהגענו לחוף הים. האורות שם דלקו והיו המון אנשים. שפתאום נעלמו ובמקומם עמדה ענת.
"ענת!!!" צעקתי ורצתי לעברה. אבל דור עצר אותי.
העיניים שלה זהרו והיא נפלה לים ויצרה כתם דם :"עוד לא הבנתם?!"
"ענת!" צעקתי בקול צרוד. "לא!" פחדתי כל כך ראיתי 2 אנשים מתים אל מול עיניי וענת הייתה חברה ממש טובה שלי.
"אלה בואי!" דור משך אותי לכיוון העיר. משום מה החוף נמשך ונמשך….
נכנסנו לתוך בקתה ישנה, הדלקנו אור חלש וראינו שהכל שם מכוסה בדם. ברחנו שוב אבל הרגשתי שאני לא יכולה יותר ועצרנו בחוף.
"מה היינו אמורים להבין?" שאלתי וראיתי את נועה.
היא חיבקה את דור ואז צעקה:"נו תנסו להבין!! מה אתם עושים? זה הכל בגללכם! ארבעתכם!"
היא תחילה לחנוק אותו. משכתי אותו מידיה והתחלנו לרוץ שוב לחפש את האיזור של העיר בזמן שדור כולו מתנשף ונועה נופלת וטובעת בתוך החול.
"אל תתקרבי לאף אחד… אני לא יודע מה קורה פה, אבל אני לא ירשה לעצמי לאבד אותך.. אל תתקרבי לאף אחד." דור לקח את ידי והמשכנו לרוץ כשהחוף לא נגמר וכל פעם שיש אנשים אנחנו רואים דמויות כמו את דין נועה וענת. פחד אלוהים… היתה לי צמרמורת ופיעמות הלב שלי היו חזקות. היה לי קשה לנשום מכל הריצה ואני לא יודעת מה קורה ומה אני אמורה להבין.