הדבר

כמו בכל יום בערך בין 22:00 לבין 23:00 בלילה אני והחבר שלי, דני הלכנו לישון.
רק אנחנו גרים בבית, שנינו יתומים, שנינו מסכנים.
תמיד הרגשתי שיש משהו בבית, תמיד חשדתי ובגלל זה תמיד חששתי.
דני אף פעם לא האמין לי, עד שגם הוא התחיל לחשוד.
כעת שנינו מרגישים את זה, שנינו חושדים בזה, שנינו חוששים מזה.
עד שיום אחד זה תקף, זה השאיר סימן…
אני ודני הלכנו לישון ב-22:30.
התכסינו בשמיכה, היה קריר, רוח מלחיצה נשמעה מן החלון, זה הוסיף לחששות שלנו…
נרדמנו… השעה 23:00.
הוא החליט לנסות את מזלו, ולתקוף.
עדיין ישנים, האור במטבח נדלק ונכבה, נדלק ונכבה, נדלק ונכבה…
זה לא גרם לנו להתעורר.
הדלת כבר הייתה פתוחה, לא סגרנו אותה שהלכנו לישון, צל של בן אדם עבר על הדלת בבירור אבל שום נפש חיה לא נראתה.
הוא מוריד לאט לאט את השמיכה מגופי, עדיין ישנים…
הוא מתחיל להחליק אותי מהמיטה, פה כבר התעוררתי.
התחלתי לצרוח, חזק, בכל גופי.
דני התעורר, נבהל, קם מיד וצורח: ״סתיו! סתיו! תעזוב אותה מי שלא תהיה!!״
הוא רץ אחרי בכל הבית, הדבר ממשיך למשוך, עד שנשמעה עוד צרחה, יותר חזקה, זאת הייתה צרחת כאב.
דני סוף סוף הצליח להשיג אותה.
״את בסדר?״הוא שאל
״לא״ ענתה ביבבה
״הגב״ הוסיפה
דני סחב אותה למיטה והשכיב אותה על הבטן בעדינות, הרים את חולצתה למעלה כדי שיוכל לראות איפה המכה.
ואז זה היה שם, סימן נשיכה ענק ועמוק שתופס חצי מהגב שלה.
משהו שלא היה יכול לטפל בו בעצמו, הוא הזמין אמבולנס שהגיע כשלוש דקות אחרי הקריאה.
״נו?״ שאל דני את הרופא לאחר הניתוח.
״לא יכולנו לעשות , אולם זאת מכה בגב ולרוב אפשר לרפא את זה אבל היא איבדה יותר מדי דם…״ ענה הרופא בצער ובמבט מנחם.
דני לעולם לא ישכח את הסימן שהיה על גבה של חברתו האהובה סתיו.

עבר שבוע, זה ממשיך לרדוף גם אותו, עש שהגיע אליו והשאיר גם עליו סימן, סימן נשיכה של יצור, של דבר, סימן שאף אחד לא יבין ורק כמה אנשים ״יזכו״ לראות אותו.
זה הסימן של הדבר…