הארץ המת-2

הארץ המת 2

שבועיים לפני, רומא
רחובות רומא היו ריקים מאדם. מנורות קלושות פלטו זהרורי אור על מדרכות צהובות, ואורן התעמעם. מבנה גדול וסדוק ניצב בלב הרחוב, וברחש של צקצוקי צרצרים הופיעה מכונית שחורה ומבריקה, שגלשה בשקט אל תוך הרחוב הדומם, מחנה אל מול המבנה הסדוק. דמות לבושה מעיל יצאה במהירות דרך דלת הנהג והביטה לצדדים, בעוד היא צועדת במהירות אל דלת חומה וקשה, העשויה עץ אלון. הדמות הוציאה מכיס מעילה דבר מה מבריק, ותחבה אותו לדלת. הדלת נפתחה בנקישה, והדמות עברה על פניה.
אולם הכניסה היה חשוך לגמרי, והדמות התקדמה בשקט לעבר סופו. לחצן מבריק נבנה על הקיר, והדמות לחצה עליו ביד שכוסתה בכפפה; אור שטף את סוף המבואה, וחשף שני דלתות מתכת רחבות ידיים, שנפתחו והזמינו לתוך מעלית.
המעלית עלטה באיטיות, ולבסוף נפתחה, מציגה חדר רחב שהואר באורה הצהבהב של מנורת שולחן. המנורה ניצבה מעל מאות דפי נייר משורטטים, מחשבונים שבורים וצנצנות מנופצות. ריח של חומר מעבדה נכח באוויר, ועל הקירות נתלו צגי מחשבים ומסכי טלוויזיה. הדמות ניגשה קדימה, לעבר מסך מגע שזהר קלושות באור כחול, והעבירה אצבע עטופה בכפפה שחורה לאורך מסך המגע. היא נשמה לפתע בכבדות, ופיה נפתח.
״יומן אישי, 12.7.16.
הנחקרים עדיין לא יודעים על קיומי. תהליך ההתחסנות של 87% מהם הושלם, בדיוק של 99.999% לפרט. תהליך ההתחסנות יושלם בקרוב. נסיוב הפעולה כבר מושלם. כעת אבצע את הניסוי האחרון על השפעת הנסיוב שלי על בני אדם בגילאי 60-70״.
קולה של הדמות היה כבד ועמוק, עבה מנשיפות ונשימות כבדות. בהעברת אצבע הוא האיר את חלקו הדרומי של החדר, שם נראו שני קירות זכוכית שקופות, שתחמו ביניהם חלל צר. בתוכם נראה אדם ישן, זקן וחלוש, לבוש מעיל פראק מצהיב ומכנסיים אפורים. הוא נשם בשקט, עיניו עצומות ואפו מקופל.
״זהו פיל, חסר-בית מבוסטון שמשטרת העיר הואילה בטובה לנדב לניסויי הקטנים. פיל אומנם היה מכור לסמי המרצה בעברו אך עבר גמילה מסמים ואיבריו השתקמו עד לנורמה.
מפעיל מערכת פליטת חלקי נסיוב.״
נשמע קול הפעלה מתכתי וחלל הזכוכית הואר. עיניו של הזקן נפתחו באיטיות, מסונוורות.
״הפעל פליטת טטרודוקסין והלצוגינים״.
עננים ירקרקים נפלטו אל חלל התא, ועיניו של הזקן נפערו בתדהמה, מבועתות. הוא החל להשתעל.
״מפעיל פליטת נגיף דבר, מהירות הנרקבות שווה לחמש דקות בערך.״
ענן נוסף נפלט, וגופו של הזקן החל להתעוות. עיניו פלבלו.
״מפעיל פליטת סם קארבון, התנהגות חייתית ואובדן הגיון בעוד 2 דקות לערך.״
ענן נוסף יצא, והחלל נעשה מאובק. נשמעו ממנו קולות שיעול וגנחות כאב, ולבסוף הזקן צרח, בעוד הכאב מפלח את עצמותיו.
״מפעיל פליטת גז עצבים, תאווה לבשר אדם ורעב תמידי.״
נשמעה שאגה אדירה מהתא, ולאחריה קול חלוש.
ואז, כלום.
הדמות קמה והתקדמה בזהירות לעבר התא. ענני הגז נעלמו ונחשף גופו של הזקן, שהתעוות בשקט וניצב, שכוב, על הרצפה.
הדמות ניקתה את לוח הזכוכית, מנסה להטיב לראות. בלב הולם היא הביטה מטה.
ואז התנפצה הזכוכית, והזקן המעוות, גופו רקוב ופיו משורבב, רעב לבשר אדם וצמא לדם, לעבר הדמות.
באותו לילה נשמעו צרחותיו של הדמות לכמה שניות, ולאחר מכן גופו נדם, בעודו מהווה מזון למעוות אוכל הבשר.
ומאותו יום התפשט הנגיף.