האגדה על שלושת הילדים האבודים.
ההיעלמות של שלושת הילדים הייתה ללא ספק הסיפור הכי מעניין שקרה אי פעם בעיר שלנו. נכון היו אצלנו בעיירה כל מיני רציחות משונות ועוד כל מיני דברים מעניינים אך החטיפה של הילדים הייתה מעניינים במיוחד. אחרי החטיפה, זה נראה כאילו לא קורה שום דבר אחר. כל 30 העמודים בעיתון הוקדשו לשלושה. בהחלט סיפור טרגי.
בלילה קר של חודש ינואר נכנסו שלושה ילדים אל תוך יער הערפל. ומעולם לא יצאו ממנו. שמות הילדים היו: אנה, ג'יימס, וקייטי. הם סיפרו לחברים שלהם שהם הולכים לראות סרט בלונדון אך בעצם הם נכנסו ליער. כולם ידעו שליער לא נכנסים, בגלל המשוגע שגר שם.
המשוגע שגר ביער זוהי אגדה שההורים מספרים לילדים שהלם כדי שהם לא ייכנסו ליער לפי האגדה, ישנה באמצע היער בקתה, ובה גר משוגע. לפי הסיפורים, המשוגע לבוש תמיד בבגדים שחורים, ועוטה על עצמו מסכה מפחידה. האגדה מספרת שהוא יוצא כמה פעמים בשנה לעייריה, להסתובב ולהפחיד אנשים. וגם לרצוח. כן. לפי האגדה טוענים שהמשוגע עוקב אחרי אנשים ואז רוצח אותם שהם נכנסים לאיזה סמטה חשוכה.
החברים של קייטי, אנה וג'יימס משוכנעים שהשלושה הלכו לבדוק אם כל הסיפור הזה אמיתי. הם סיפרו שג'יימס היה הרפתקן גדול, שלא פחד מכלום, וגם החברות שלו היו אמיצות מאוד. בדיקה מהירה בטלפון של קייטי, שהשאירה בביתה, הראה שהכול נכון. השלושה דיברו ארוכות לע טיול לתוך היער על מנת למצוא את האגדה על המשוגע נכונה או לא. כולם היו משוכנעים שעוד שלושה נלקחו אל המשוגע, וכוח גדול של משטרה יצאה במהירות אל תוך היער על מנת לעצור את המשוגע ולהציל את שלושת הילדים. כשהם הגיעו לבקתה המדוברת, הם גילו שהיא נטושה לגמרי, חוץ מערמה של עצמות שהייתה באחת הפינות. דגימת די אן איי שנלקחה מאחת העצמות הראתה שהם בהחלט לא שייכות לשלושת הילדים, אז לפיכך הם סברו שהעצמות שייכות למשוגע, רק שדבר אחד לא התסדר להם. שהיו גם עצמות של ילדים קטנים. המשטרה חקרה את התיק הזה במשך חודשים, ועדיין המשיכו לחפש את השלושה. פריצת הדרך המשמעותית ביותר הייתה כאשר השוטרים מצאו את הכובע של ג'יימס. סריקות נרחבות נפתחו באזור אבל חוץ מעוד כמה בגדים של הילדים לא נמצא כלום.
השוטרים עדיין ממשיכים לחפש את הילדים וכ העיירה מלאה תקווה שהילדים יימצאו.
אני בטוח שהם לא יימצאו. אני משוכנע שכל השלושה קבורים איפשהו עמוק ביער, אחרי שהם נרצחו באכזריות.
מאיפה אני כל כך משוכנע אתם שואלים?
נעים מאוד
אני רצחתי את שלושתם.
אני רצחתי את מי שהיה הערימת עצמות בבקתה.
אני המשוגע מיער הערפל.
תגובות (1)
יפה אורירי, האיכות עולה על הכמות.
פה ושם פספסת קצת בהקלדה, אך זה לא מפריע להבנה.
החלק הבעייתי בסיפור הוא הנראות שלו. צפוף וחסר פסקאות. מאוד יקל על הקורא אם תהיה הפרדה בין נושאים, ואפילו שורות רווח פה ושם.
דבר נוסף, אם כי משמעותי פחות, הוא הפיסוק החלקי. נסי לקרוא בקול את מה שכתבת. בכל מקום שבו יש צורך בהפסקה מתודית, או לנשום, יש להוסיף סימן פיסוק. לכל משפט – רעיון אחד בלבד.
כזכור – שום דבר אישי, אני שונא את כולם.
אגב, הטוויסט בסוף – לא פחות מנהדר. שאפו.