גן קפוא
זה התחיל בגן העיר. זה היה בוקר שבת והרבה אנשים הלכו לטייל ולהתרענן בגן העיר. זה היה בוקר בלי עננים והשמיים היו בצבע תכלת יפיפה. הדשא היה ירוק מתמיד והפרפרים הצבעוניים עפו מפרח לפרח. במתקנים שיחקו הרבה ילדים בריאים ושמחים, הנדנדות התנדנדו ומגלשות היו מבריקות מרוב שימוש. כמה משפחות אפילו פתחו אוהלים ועשו פיקניקים וחלק עשו על האש זה היה בוקר מושלם, הרבה התחבקו באותו בוקר באותו גן עיר שמח. הרבה שאפו אוויר ומילאו את עצמם באוויר המרענן, עצמו עיניים לשנייה, ואז נשפו את האוויר בחזרה תוך כדי פתיחת עיניים וחיוך אל האהובים שלהם. זה היה השיא של השיא, היו שם מלא רגעים מאושרים לכולם, לכל האנשים שהיו שם, אין אף אחד שרצה לעזוב את הגן. באותו רגע בו זה קרה, באותו רגע בו אף אחד לא רצה לעזוב זה התחיל. יותר נכון עצר. התחיל לרדת גשם, גשם קליל כזה, לא היו עננים אבל עדיין ירד גשם, בצבע טורקיז. כל האנשים שהיו בגן הפסיקו לזוז. כל מי שהתנדנד נשאר תלוי באוויר, כל מי שהתגלש נשאר להתגלש, כל מי שהתחבק נשאר להתחבק, כל מי שאכל נשאר לאכול, כל מי ששכב על הדשא והביט בשמיים התכולים נשאר להביט בשמיים התכולים.
הם ישארו ככה לנצח, והגשם ימשיך לרדת לנצח.
אף אחד לא יכל יותר להיות בגן העיר. בכל תחום הגן היה מינוס 272 מעלות, האפס המוחלט. לפני שגידרו את המקום כמה אנשים קפאו למוות כי הם נכנסו לשטח הגן הקפוא. קודם הגיע האמבולנס לטפל בהם, והאנשים עליו שמו לב מרחוק שירד גשם ושהאנשים שכבו בצורות מאוד נוקשות ודמו לפסלים, צמרמורת עברה בהם כשהם הסתכלו עליהם. הם מיהרו לגשת אליהם אך ברגע שנכנסו לשטח הגן הם הבינו שמשהו מאוד לא בסדר, עורם התחיל לשרוף והם קפצו לאחור ואיבדו הכרה מרוב הקור, הם שרדו עם כוויות מאוד חזקות. לאחר מקרה זה המשטרה וכוחות מיוחדים חקרו את האזור וגידרו את כל השטח מסביב כדי שאנשים לא יוכלו להיכנס. מדענים מכל רחבי העולם הגיעו למקום כדי לחקור, הם שלחו אנשים בחליפות חלל לחקור מה יש בתוך הגן, ואלה גילו את האנשים הקפואים בגן, אבל אחרי שהם בדקו הם גילו שבעצם האנשים לא קפואים מקור אלא פשוט נעצרו במקום ולא זזו. מה שהכי הבהיל את החוקרים הייתה העובדה שהנדנדות היו תלויות באוויר ללא משהו שמחזיק אותם. כשחזרו אל החוקרים הם אמרו שלמרות שהרגישו פחד נורא, הם גם הרגישו נורא שמחים ואופטימיים, הייתה אווירה מאוד משמחת במקום משום מה. הגשם בצבע טורקיז שירד בשטח הגן לא נחקר, כי ברגע שניסו לאסוף אותו לתוך מיכל אסיפה הוא נעלם. עד שהחקירות הסתיימו וכולם נטשו את הגן עברו שנתיים, הכריזו עליו כהוכחה לקיום העל טבעי ואחד מפלאי העולם, ומלא סקרנים היו באים להסתכל דרך הגדרות. כמה אנשים סקרנים מדי העזו להיכנס ומתו, לא באו לאסוף את הגופות שלהם כי כולם פחדו לעבוד בשטח הזה. לכן בגבולות הגן שכבו עשרות גופות של אנשים קפואים בצורות שונות. כמה קפאו בעמידה.
שלוש שנים לאחר הדבר התחיל דבר נוסף. איש זקן וצולע התחיל להתהלך בלילות במקומות החשוכים של העיר. אי אפשר לראות מה לבש או איך הוא נראה כי הוא הופיע רק בחושך, היה אפשר רק לראות שתי עיניים אדומות זוהרות בפניו ולשמוע את מקל ההליכה מעץ פוגע באדמה. תחילה אף אחד לא שם לב אפילו, היו שראו אותו בזמן שעברו בצד השני של הרחוב ולא התייחסו אליו. עד שפעם ילדה קטנה הביטה מחלונה אחרי שקמה באמצע הלילה והסתכלה על המתקנים של הגינה ליד ביתה וראתה אותו שם. היא די נבהלה אבל המשיכה להביט בו, היא חשבה שהיא בטוחה בתוך חדרה. היא ראתה שהוא היה ממש גבוה, גבוה כמו גובה הנדנדות בפארק, ואז השביל בו הלך פנה לכיוונה, לרגע היא שמעה מישהו לוחש \"היזהרי\", ואז הזקן פנה לכיוונה. היא ראתה את עיניו האדומות והבוהקות. הוא ראה אותה גם, מבטו שיתק אותה והיא לא יכלה לזוז. היא ידעה שזה יקרה, הוא רודף אותה כבר חודש. היא הזיעה והלב שלה דפק חזק מרוב פחד. הוא התקרב אליה לאט.
מה שקרה לה לאחר מכן קרה כבר למישהו אחר.
ביום הבא מצאו אותה מתחת למיטתה, ללא עיניה, וכל פניה דם.
תגובות (2)
דבר ראשון, הפיסוק שלך בעייתי. אתה שם פיסוק במקומות הלא נכונים.
כמו כן, השפה שלך דלה מעט, ההתחלה בכלל אינה מגוונת במילים.
שלישית, לא הבנתי מה ההקשר בין הגשם והאפס המוחלט לאיש הזקן שרודף אחרי הילדה הקטנה, ולעובדה שהא איבדה את עיניה?
אני יודע ההתחלה באמת די דלה במילים אבל היא מתארת מקום שמח, זה מה שצריך לדעת, אני לא אשנה כבר. הילדה איבדה את עיניה כי הזקן בעל העיניים האדומות תפס אותה, זה מה שהוא עושה. כתבתי עליו סיפור בשם העיניים האדומות. מוסבר שם מה הוא עושה. יש קשר גם לסיפור שבע דפיקות.