בית ספר מכושף- פרק 5

עמדתי שם והבטתי בו, והוא הביט בי, והחיוך ירד במהרה מפניו, והחיוך שלא היה על פני מעולם, לא סתם לא היה קיים עכשיו, אלא במקומו בה המבט הכי אפל שהיה על פניי אי פעם.
הוא התקרה אליי וניסה לתת תחושה מאיימת שלא הזיזה לי כלל, ואמר:" מה את רוצה ילדונת?" שראשו היה מעליי כדי לתת תחושה מאיימת עד כדי כך שאני פשוט אלך.
"ילדונת?! תגיד לאחותך! למה תקפת אותי, ולמה לא אמרת שאתה זאב?" אמרתי כאשר כופפתי אותו שוב לגובה העיניים שלי ואפילו עוד יותר מטה, והוא היה מופתע נורא שמישהו מעז לעשות זאת.
"למה שאני אגיד לך שאני זאב? את ערפד… וכעת כבר לא תהיי ערפד… לא תהיי בכלל" הוא שוב העלה את ראשו מעליי, ואני שוב כופפתי אותו ואמרתי " אתה לא תיגע בי, שמעת?! אתה לא תתקרב אליי!" קראתי וכופפתי אותו עוד יותר. פתאום הוא התחיל לרעוד, ולא מפחד, הוא נהיה גם אדום ואז הפך לזאב וקפץ עליי. "את, ערפד. אני זאב. זה לא שני עולמות שמשתלבים את יודעת.. ואת גם טיפשה בנוסף לכך.. ליטפת זאב בידיעה שלא כדאי לך לעשות זאת.." הוא אמר ואני מיהרתי להשיב "אני הייתי אמורה לדעת שאתה אדם? הייתי אמורה לדעת באנחנו לא יכולים להיות קרובים אחד לשני? הייתי אמורה לדעת שזה לא כדאי ללטף אותך? אני יודעת את זה כעת, אבל לא ידעתי לפני!" אמרתי בקול.
"כן, טיפשה כן! את אמורה לדעת את ערפד!"הוא קרא. "אני לא! אני לא!" קראתי ולאחר שניות בודדות הבנתי את הטעות וכיסיתי את פי בידיי.
"את לא ערפד? או.. אולי כדאי שנספר לכל הערפדים.. הם ישמחו לאכול מישהי.." הוא אמר ואני הלכתי אחורה לאט, ואז רצתי לכיוון הבית.
—
"מה לעשות, מה לעשות, מה לעשות?!" קראתי בחדרי בשקט.
"להפוך לערפד! זו האפשרות היחידה!" אמרתי לעצמי.
"אין מי שיהפוך אותי.." אמרתי וגילגלתי עיניים.
"הילד הזה! הוא ניראה לי יסכים.."
—
בבוקר קמתי לבית הספר, ומיהרתי להגיע לפני הילד ועדיף באותו הזמן.
"היי ילדה!" קרא מישהו מאחוריי. אכן, זה היה הילד שהזהיר אותי מסמיל.
"תקשיב ילד אני צריכה טובה." אמרתי.
"אני לא בטוח, תלוי, ואת יכולה לקרוא לי ג'ון."
"ג'ון בבקשה!" אמרתי מתחננת.
"בסדר.." הוא אמר נאנח וגילגל עיניים.
"אני צריכה שתהפוך אותי לערפד" אמרתי.
"את מה צריכה?! את לא ערפד?!" הוא קרא בקול וכמעט נחנק.