בית ספר מכושף- פרק 2

"ליידן! בית ספר!" קראה לי אמא מלמטה.
התלבשתי במהירות, לא אכלתי את הפנקייק של אמא שכל ילד היה חולם לאכול, חוץ ממני, והתקדמתי לעבר הדלת שכולי לבושה שחור, כרגיל.
כשהגעתי לבית הספר, ראיתי את הילדים רצים, שוכחים מה היה אתמול אחר הצהריים, כשבחנתי אותם.
ניכנסתי לכיתה, והוצאתי מחברת כדי לצייר משהו בשיעור, אבל משהו היה ממש מסקרן בשיעור הזה..
"כשאתם מגיעים אל אדם, קודם כל תריחו את ריח דמו…" המורה אמרה ובעוד היא ממשיכה לדבר אני הבטתי סביבי כדי לראות איך שער הילדים מגיבים לזה, אך כניראה שאני היחידה שניבהלתי מזה.
—
בהפסקה עברתי במסדרונות עם ספרים ביד, לא נעים להסתובב סתם במסדרונות, אבל האמת, חיפשתי את היציאה, לראות את החצר ולנשום קצת אוויר.
פתאום התנגשתי בילדה, במקום להגיב בנימוס, פשוט המשכתי, ושמעתי אותה ממלמלת משהו כמו "תיזהרי אני עוד אשוב" לא הבנתי מה הקשר בין מילים אלה להתנגשות אבל התעלמתי.
כשמצאתי את היציאה, ישבתי באחד הספסלים בחוץ, וראיתי מן שער שמוביל למקום כמו בית הספר, ואולי אפשר לומר שהוא הוביל לעוד חלק בבית הספר.
קמתי ממקומי וליטפתי עם עורי הלבן שניראה כמו שלג ביום קודר שכזה, את השער ואז קפץ אליי משהו ענקי שנשך את ידי, אך כשפתחתי את עיניי לאחר מצמוץ ההלם, לא ראיתי דבר, חוץ מכמה ילדים שהיו בצד השני של השער. עלו בי מחשבות, כמו למה יש שער המפריד בין חלקי בית הספר? מה קפץ עליי?
התיישבתי בספסל תהיתי בדברים אלה, אך הצלצול קטע את מחשבותיי, אבל במהרה החלטתי שאני אשאר בחוץ.
לאחר שכל הילדים נכנסו לכיתות, הבטתי בחלק השני של בית הספר, והתקרבתי לשער, ליטפתי את מנעולו שהיה בצורת זאב, והמשכתי לבהות בו.
לפתע קפץ זאב על הדלת, ואני מיהרתי להשיב את ידי לאחור, והבטתי בזאב הלבן ובעיניו הכחולות, והוא החל להרחק, אך אני הושתטי את ידי וליטפתי אותו, אך פיתאום מישהו יצא מן השיעור לקרוא לי כי המורה הבחינה בחסרוני, והוא הביט בי במבט מופתע ורץ אליי, והעיף את ידיד מן הזאב, והזאב סוג של נבח, ואני הבטתי בילד, שניסה לגרש את הזאב, והזאב בסופו של דבר הלך צעד צעד..
"השתגעת? הזאבים האלה היו טורפים אותך בלי מלח!" אמר הילד והמשיך לכיוון הכניסה למבנה בית הספר.
רציתי לשאול למה, אך אני נחושה בדעתי ולא אמרתי דבר, ורק המשכתי לעבר מבנה בית הספר.