בוגדת

לא מזמן היה צמד חברות בלתי נפרד.
שמן היה אלה והיילי.
באותה תקופה הייתה מלחמה בין הרוסים לטורקים.
אלה הייתה רוסיה והיילי טורקיה.
ההורים של אלה הזהירו אותה מפני היילי,
אמרו לה שהיילי עוד תבגוד בה ותפגע בה
– כי לקרובים אליך הכי קל לפגוע בך,
אך אלה סירבה להקשיב.

יום אחד היילי ואמה צעדו ברחוב סואן.
על פניה של היילי היה חיוך זדוני.
היא העמידה פני מתמתחת ודחפה את אלה.
אלה נחתה על אחת המכוניות ושכבה דוממת מהנפילה.
אותה מכונית עצרה מהר, כי עמדה להתנגש במכונית אחרת.
אלה עפה ונחתה על גג של המכונית שלפניה, וכך העצירות המשיכו.
מכל הנחיתות הקשות אלה כבר דיממה, ולא הוציאה הגה.
גופה דמם, והיא לא נשמה.
היא לא הייתה.
בערב באה היילי עם משפחתה והביטה באלה המתה.
אביה ואמה של היילי אספו את הדם של אלה,
ולקחו את גופתה אל מנהיגם.
ומה שנעשה שם,
זאת לא ידוע לאיש,
אבל ידוע,
כי למחרת היילי היייתה מלאת חרטה,
וכעבור יום נוסף היילי כבר לא הייתה.